ראשית המוזאונים והאוספים בארץ ישראל- עבודת דוקטורט

ד"ר עודד שי

 

ראשית המוזיאונים והאוספים בארץ-ישראל בשלהי התקופה העות'מאנית (1848 - 1917) עבודת דוקטורט שיצאה לאור באוניברסיטת בר אילן 2006, 273 עמ' בכריכה רכה מחיר: 150 ש"ח + דמי משלוח

להזמנות ניתן לפנות לד"ר עודד שי טלפון 052-4215177 או 09-7485647 דוא"ל oded600@walla.co.il

 

המוזיאון במכון הגרמני-האוונגלי למדע קדמוניות ארץ-הקודש נדבך בפעילות הגרמנית בירושלים

עודד שי[1]

 

בשלהי התקופה העות'מאנית, ניהלו הגרמנים פעילות מחקרית ענפה וחשובה בארץ-ישראל ובסביבתה הקרובה. המוסדות הגרמניים הרשמיים שעסקו בתחום החקירה והלימוד של 'הארץ הקדושה', התחרו בבריטים ובצרפתים בפרסום מחקרים מדעיים על ארץ-ישראל.[2] הימצאותה של קהילה גרמנית פרוטסטנטית בארץ תרמה לפעילות הגרמנית בנושאי ארץ-ישראל, בהם חוקרים כמו קונרד שיק  (Schick)וגוסטב דלמן (Dalman) שישבו בירושלים, וגוטליב שומאכר(Schumacher)  תושב המושבה הטמפלרית בחיפה.[3] לשלושתם היו גם אוספים פרטיים של עתיקות.[4]

מוסד חשוב של הגרמנים-אוונגלים שהוקם בגרמניה בשנת 1877 היה 'האגודה הגרמנית לחקר ארץ-ישראל' ((Deutscher Verein zur Erforschung Palästinas.[5] בשנת 1900 עמד בראשה הקונסול הגרמני שכיהן באותה עת בירושלים, פרידריך רוזן (Rosen). השתתף אתו בפעולותיה עמנואל בנצינגר (Benzinger) שהיה המוציא לאור של עיתון האגודה ושב לארץ לאחר שביקר בה בעבר מספר פעמים. באותה שנה, הוא הודיע לחברי האגודה שהקיסר הגרמני תרם לה עשרים וחמישה אלף מארק גרמניים. כמו כן, קיבלה האגודה אישור מהסולטאן התורכי לחפור בתל תענך ובתל מגידו.[6] מכונים גרמניים דומים הוקמו בארצות אחרות באגן הים התיכון, במצרים וביוון.[7]

 

תולדות המוזיאון

 

המכון של 'האגודה האוונגלית-הגרמנית לחקר ארץ-ישראל'Das Deutsche Evanglische) (Geselschaft für Eforschung Palästina היה מוסד מחקרי שהקימו הכנסיות הפרוטסטנטיות המאוחדות של מדינות הרייך הגרמני בשנת 1902. המכון בהנהלת דלמן עמד בקשר הדוק עם 'האגודה הגרמנית לחקר ארץ-ישראל'. קודם לכך, ניתן אישור להקמתו ולהקמת המוזיאון בו, וכך כתב דויד ילין בשנת 1900: 'אף הודיע כי החברה התיאולוגית הגרמנית החליטה להקים בירושלים מעון ארכאולוגי ובית אוסף עתיקות'.[8]

עם הגיעו לארץ בנובמבר 1902, עוד בהיותו ביפו, ערך דלמן תכניות להקמת מוזיאון במכון שיוקם ('Grundsätze für die Anlegung eines Museums der Anstalt'). את התוכניות הללו אישרו חברי ועד המכון.[9] מידע רב על הנעשה במוזיאון, במיוחד תיאור המוצגים שנוספו לו במהלך השנים, הופיע בעמודיו הראשונים של כתב העת של המכון, בשם:'Palästinajahrbuch des Deutschen evangelischen Instituts für Altertumswissenschaft des heiligen Landes zu Jerusalem' (PJ), שהופיע באופן קבוע משנת 1905.[10]

הרעיון שביסוד המוזיאון והמכון האוונגלי, היה הראייה הכוללת של 'ידיעת הארץ' (Landeskunde). לדעת מנכן, בתחום 'ידיעת הארץ' קיים שוני בין השיטה הגיאוגרפית המדעית של המכון האוונגלי לבין השיטה במוסדות מחקר אחרים בירושלים שלחלקן היו מוזיאונים ואוספים. מוסדות, כמו 'בית ספר למקרא וארכיאולוגיה' של הדומיניקאנים, 'המכון הארכיאולוגי' האמריקני, 'הקרן הבריטית לחקר ארץ-ישראל', 'האגודה המזרחית הגרמנית' ו'האגודה הגרמנית לחקר ארץ-ישראל', המניע למחקריהם ולמסעות המחקר שלהם הושפע לעתים מסיבות אישיות וחיפוש אחר יוצא הדופן. לעומת זאת, דלמן ראה ב'ידיעת הארץ', תחום רחב הכולל שפה, מנהג, בעלי חיים, צמחים, סוגי אבנים, מזג האוויר, עתיקות, זיהוי אתרים, דרכי תחבורה, מקומות קדושים, אתרי מגורים, קברים וכתבים.[11] 

המוזיאון, שהוקם בשנת 1903 שכן במבנה המכון שברחוב החבשים במערב ירושלים. היו בו גם אולם גדול לקהל הרחב, ספרייה, אולם הרצאות לחוקרים וחדרי עבודה.[12]

המוזיאון כלל מחלקה ארכיאולוגית, אתנולוגית ומחלקת טבע, והועברו אליו המוצגים של 'מוזיאון פלשתינה', שאוחסנו בבית היתומים הסורי.[13] מלבד זאת נרכשו, באותה שנה, עבור המוזיאון אלפי דוגמאות מאוסף צמחים,[14] ופריטים נוספים מעיזבונו של שיק,[15] שכללו מודל של העיר ירושלים ומודל של אזור כנסיית 'הקבר'.[16] במוזיאון הופקדו ממצאים ארכיאולוגיים שנמצאו בעת בניית כנסיית 'הגואל' (Erlöserkirche) ב'מוריסטן',[17] בהם כתובות ביוונית, בערבית ובארמנית, ממצאים בעלי עיטורים ובעלי פיסול מיוחד.[18] ב-1.6.1903 הודיע דלמן לוועד האגודה האוונגלית שהקמת המוזיאון הושלמה ושכל המוצגים סודרו וקוטלגו בכתוביות.[19]

המוזיאון גדל בשנים שלאחר מכן, על-ידי קבלת מתנות ורכישת מוצגים שונים. נוספו עליהם, ממצאי החפירות של 'האגודה הגרמנית'. דלמן ריכז אוסף של דוגמאות קראמיות שסודרו על פי תקופות. הן היו חשובות לו שכן הקרמיקה בארץ-ישראל הייתה לרוב האמצעי היחיד שלפיו ניתן היה לתארך אתרים ומקומות.[20] בסיורי המכון אסף מוצגים מקרמיקה וקנה כלי עבודה חקלאיים וכלי-בית.[21] מלבד זאת, הוצגו במוזיאון מודל מגבס של גת לדריכת ענבים, בתי-בד, מערכת קברים וסוגים שונים של בתי-איכרים.[22] בד בבד, הוקם אוסף גיאולוגי של הארץ שכלל סוגי אבנים שונים.[23] בשנים 1909-1908 נוסף למוזיאון אוסף ציפורים שהוכן על-ידי ישראל אהרוני, והיה רכושו הפרטי של דלמן.[24]

האוסף ייצג את תחום חקירת ארץ-ישראל, וכלל מוצגים שנמצאו בארץ או מקורם מהארץ, בהם מוצגים של התרבות העתיקה והאמנות. במוזיאון רוכזו כתובות בשפות עתיקות: ארמית, סורית, עברית, לטינית וכתובות נבטיות מהעיר פטרה. כן הוצגו מטחנות קמח, אבני מיל רומיות וגלוסקמאות יהודיות.[25]

במוזיאון רוכזו פסלים מאבן של ראשי בעלי-חיים שהובאו מפטרה ועיטורים יהודיים על חלקי שיש מאזור החוף. בנוסף לממצאים הללו רוכזו במוזיאון: חרסים, כותרות, עמודים, ארונות אבן ועוד. באוסף היו כדי חרס לאחסון יין, שמן ומים. בארונות הזכוכית שבמוזיאון הוצגו חלקים קטנים של חרסים מאתרי חפירות ארכיאולוגיות שנחפרו באותה תקופה בארץ ומחוצה לה (מגזר, מיריחו , ממגידו, מתענך, מלכיש, מפטרה ומביתר). חלקם סודרו בארונות לפי תקופות היסטוריות, וחלקם סודרו לפי חומר הייצור או צורתו (זכוכית, מנורות).[26]

במוזיאון היה אוסף גדול של חפירות תל אל פול, שמצפון לירושלים, שזוהתה עם העיר גבעה, מקום הולדת שאול המלך. באוסף היו גם ממצאי החפירות שערכו האמריקנים בתל סמיע. במוזיאון הוצג אוסף מנורות-שמן מחרס, כלי-זכוכית, בקבוקים לשמן ולמשחה, ופסלים. המוזיאון היה דל במוצגים ממתכת, ואלה כללו מעט פסלי ברונזה, כלי עבודה פרהיסטוריים מאבן, וכלי נשק ששימשו את היהודים נגד הרומאים.[27] כן קיבל המוזיאון אוסף רכיכות ואוסף מטבעות.[28]

למוזיאון הייתה בעיה של מקום הולם לתצוגה. כבר בשנת 1904, שנה לאחר הקמתו, לא היה במוזיאון מספיק מקום להצגת המוצגים.[29] יתרה מזאת, במקום אוחסנו כיסאות לצורכי ההרצאות שניתנו במכון. מאחורי אולמות המוזיאון התגוררו עובדי המכון, והחלק העליון היה פרוץ לגשם. לפיכך חלק מהמוצגים, כמו כדים וחרסים מיריחו, אוחסנו בצפיפות במקום אחר.[30] בעל-הבית של המבנה היה מוכן לבנות אולם מיוחד שיוכל לשמש את המוזיאון, אבל בתנאי שהבית יושכר לחמש שנים מראש. למרות שדלמן ואמיל קאוטש,[31] המליצו על כך, לא היה הוועד מוכן להתחייב לזאת. בדו"ח השנתי לשנת 1903/04 העלה דלמן את הרעיון לבנות מבנה למכון. אבל באותו הזמן לא ראה הוועד דחיפות בעניין, כיוון שהאולמות שעמדו לרשות המכון ענו על צרכיו. [32]

המוזיאון לא היה ערוך לביקורים מסודרים של הקהל הרחב, אך אפשר לשער שכאשר באו אורחים לשמוע הרצאות מדלמן וממלומדים אחרים שעסקו בארכיאולוגיה ודיווחו על חפירותיהם, הם ביקרו בו. אורחים ועולי-רגל מאירופה שביקרו במכון הוזמנו לחזות בתצוגה. דוגמה לכך היא הנסיך הפרוסי אייטל פרידריך (Eitel Friedrich von Preußen), שהגיע באפריל 1910 לירושלים לרגל מספר אירועים חגיגיים הקשורים במוסדות גרמניים בעיר. לרגל ביקורו שיפץ דלמן את חדר המדרגות, את האולם, את הספרייה וסידר את אוסף הציפורים הפרטי שלו "כדי שגם המוזיאון ייראה בעל ערך בעיני הקיסר". בסופו של דבר לא ביקר הנסיך במוזיאון.[33]

תומסן כתב בשנת 1913, מאמר מקיף על האוסף הארכיאולוגי, ובכך סיכם עשר שנות פעילות של המוזיאון. מהמאמר עולה שרוב המוצגים במוזיאון ניתנו במתנה מאחר שהמכון רכש רק מעט מוצגים. מגוון המוצגים היה רחב ובעל ערך רב לחקירת הארץ. אך תומסן הצר על כך שהתצוגה לא הייתה פתוחה לקהל הרחב. האוסף שימש אמצעי עזר ללימודים במכון האוונגלי, ומתיאור האוסף היה אפשר להעלות תמונה ברורה של מצב התרבות בארץ-ישראל בעבר.[34]

המכון והמוזיאון פעלו עד מלחמת העולם הראשונה, ובמהלכה עבר דלמן לגרמניה. בשנת 1921 חזר לארץ ומאחר שהשלטונות הבריטיים לא אפשרו לו לחדש את עבודתו, שב לגרמניה והקים בעיר גרייפסואלד, שבצפון-מזרח המדינה, מכון 'ללימודי ארץ-ישראל' ובו חדר שבארונותיו מוצגים עד היום חלק ממוצגי המוזיאון.[35] שאר המוצגים נשארו במרתף המכון, הנמצא במבנה שבחצר בית החולים הגרמני 'אוגוסטה ויקטוריה' על הר הזיתים.[36]  

המוזיאון בגרייפסואלד כולל כיום אוסף צמחים מיובשים ובו כ-1500 צמחים, בהם דוגמאות של עצי פרי ופרחי בר, עם רישום שמם ומקום הימצאם. וכן, אוסף חרסים ועתיקות ובו: מנורות שמן וקערות, מינרלים, דגמי אדמה מאזורים שונים, קרני יעלים, דגמים של כלי מלאכה, דגמים של לבוש בדואי מסורתי, אוסף זרעים ותבלינים, כלי נגינה, ובהם חלילים מעץ. יש בו גם חפצי יודאיקה, ובהם בתים של תפילין, קולמוסים, פרשיות תורה ומצלתיים.[37] כן יש במוזיאון מפות של ארץ-ישראל מתקופת מלחמת העולם הראשונה, שהכין הצבא הגרמני ועוד.[38]

 

סיכום

 

מוזיאון המכון האוונגלי הגרמני שהוקם על ידי דלמן בשנת 1903, תוכנן מראש בהתאם לתכנית 'ידיעת הארץ' על פי השקפתו. המוזיאון כלל מחלקה ארכיאולוגית, אתנולוגית ומחלקת טבע, ומוצגיו התקבלו מרכישות ומתרומות של גופים פרטיים וציבוריים שעסקו בארכיאולוגיה ובידיעת הארץ. המוזיאון היווה חלק מהפעילות של המכון והתצוגה שימשה להמחשת החומר הנלמד. המוזיאון סבל מחוסר מקום הולם לתצוגה, ולכן הוא לא היה ערוך לביקורים מסודרים של הקהל הרחב. המוצגים כיום שמורים במכון בהר הזיתים בירושלים ובחדרי המכון 'ללימודי ארץ-ישראל' בעיר גרייפסואלד שבצפון-מזרח גרמניה.

 

[1] מאמר זה לקוח מתוך 'ראשית המוזיאונים והאוספים בארץ-ישראל בשלהי התקופה העות'מאנית (1917-1848)', חיבור לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה, אוניברסיטת בר-אילן, רמת-גן.

[2] סיכום הפעילות הגרמנית בשלהי התקופה העות'מאנית, ראה: A. Strobel, 'Deutsches Evangelisches Institut für Altertumswissenschaft des Heiligen Landes', Biblical Archaeology Today, 1990: Proceeding of the second International Congress on Biblical Archaeology, Jerusalem, June-July 1990, Jerusalem 1993, pp. 17-19; ספר מסכם בנושא המבוסס על עבודת דוקטור, ראה: ח' גורן, לכו חקרו את הארץ, המחקר הגרמני של ארץ ישראל במאה התשע-עשרה, ירושלים תשנ"ט.   

[3] על שיק ראה: ח' גורן  (עורך), קונרד שיק, למען ירושלים – אריאל, 130 – 131 (תשנ"ח). כל החוברת מוקדשת לאישיות זו; על דלמן ראה: J. Männchen, Gustaf Dalman als Palästinawissenschaftler in Jerusalem und Greiswald, 1902-1941, Wiesbaden 1993, pp. 3-13 ; על שומאכר ראה: י' רות, 'למפעלו של שומכר בארץ-ישראל', א' שילר (עורך), ספר וילנאי, ב, ירושלים תשמ"ז, עמ' 350-347 וכן נ' מרצ'ינקובסקי, גשם משמים בהירים, חיפה תשנ"ד, עמ' 41.

[4] ראה: ג' ברקאי, "תרומתו של קונרד שיק לארכיאולוגיה של ארץ ישראל", קונרד שיק, למען ירושלים, אריאל, 130 – 131 (תשנ"ח), עמ'  55 – 63., עמ' 62; P. Thomsen, , "Die Archaologische Samlung des Instituts, Deutsch-Evangelisches Institute fuer Altertumswissenschaft", Palaestina Jahrbuch 3 (1907), p. 14; מכתב של דלמן לוועד המכון האוונגלי הגרמני ב-26.5.1910 ומצוטט אצל מנכן (לעיל, הערה 2), עמ' 58 הערה 224.

[5] H. Guthe, "Ausgrabungen in Jerusalem", ZDPV, 4 (1881), pp. 115-119; 5 (1882), pp. 7-206., 271-377.

[6]  Schumacher; H. Thiersche, Archeaolodische Anzeigen (1907), p. 275ff.; נ' טלמן, "מוסדות גרמניים וחברות מחקר שהוקמו במאה הי"ט לחקר ארץ-ישראל ולימודה", קתדרה, 19 (תשמ"א), עמ' 171 – 180.

[7] המכון המלכותי הגרמני לקדמוניות מצרים, היה בגני גזירה, נוסד בשנת 1907. ספריית המכון הכילה ספרות על מצרים העתיקה. מנהל המכון היה  ד"ר לודויג בורכארט, ראה: J. Zenker, Pantheon, Adressbuch der Kunst und Antiquitäten-Samler und Händler, Bibliotheken Archive, Museen, Kunst, Altertums und Geschichtsvereine, Bücherliebhaber, Numismatiker, Eszlingen am Neckar 1914, p. 195; על המכון המלכותי הגרמני לארכיאולוגיה באתונה, ראה: שם, עמ' 20.

[8] ד' ילין, כתבי דוד ילין - ירושלים של תמול (כנס וההדיר ב' ריבלין), א, ירושלים תשל"ב, עמ' 382 (כ"ד בניסן תר"ס).

[9] מנכן (לעיל, הערה 2), עמ' 10 המתבססת על מכתב מברקהאוזן (Barkhausen) לדלמן 21.1.1903, מעיזבונו של דלמן הנמצא בגרייפסואלד.

[10] PJ (1905), p. 16.

[11] מנכן (לעיל, הערה 2), עמ' 37-36; G. Dalman, “Die Altertumswissenschaft im Institut“, PJ, 7

 (1911), pp. 3f.

[12] אמ"י, חטיבה 67, תיק 304; Hudson K. & A. Nicholls, The Directory of Museums, London- Basingstoke 1981, p. xvii ; מנכן (לעיל, הערה 2), עמ' 7; צנקר (לעיל, הערה 6), עמ' 194  טלמן (לעיל הערה 5), עמ' 179-177.

[13] ברקהאוזן לדלמן ב-24.2.1903. ברקהאוזן כתב ש'האגודה הגרמנית לחקר ארץ-ישראל' "קיוותה שהמוצגים הללו, במיוחד אוסף הצמחים של קרסטן, שטופלו במסירות עד כה על-ידי בית היתומים הסורי יועברו למכון האוונגלי הגרמני לקדמוניות ארץ-הקודש בירושלים".למרות זאת התעוררה בעיה ברכישת המוצגים כיון שמספר שבועות מאוחר יותר, ב- 20.4.1903 כתב ברקאוזן: "בקשר לרכישות למען המוזיאון שהוזכרו בדו"ח מה-14 לחודש זה, הצהירה הנהלת הקרן שהיא מסכימה שהמוזיאון של בית היתומים הסורי ימסור את המוצגים בהשאלה רק לשם שמירה וטיפול" (מעיזבון דלמן בגרייפסואלד). ראה: מנכן (לעיל הערה 2), עמ' 12.

[14] מדובר באוסף צמחים שהיה בעבר במוזיאון פלשתינה. הוא הוצע למכירה, ונזכר בכתב העת Der Bote aus Zion, 18 (1902), p. 15: 'למכירה אוסף צמחים (הרבריום), חדש לגמרי, ובו כמעט אלף פריטים של צמחים מהרי יהודה, רבים מהם ממישור [החוף] ומעמק הירדן. הצמחים מונחים בין קשתות של נייר גדול וטוב, הם כבר מיובשים ולרובם מצורף בפתקית שמם הלטיני, הגרמני והערבי. כמו-כן מצוין בפתקית מידע על מקום הימצאם וזמן פריחתם. מידע נוסף אפשר לקבל אצל המורה הבכיר ל' באואר (L. Bauer)'. ליאונהרד באואר היה מורה בבית-היתומים הסורי 'שנלר', התעניין בשפה הערבית הארץ-ישראלית ובהווי תושבי הארץ הערבים. פרסם מספר ספרים בנושא ועסק באיסוף הצמחים, ראה: J.E. Dinsmore & G. Dalman, 'Die Pflanzen Palästinas', ZDPV 1911, 34, p. 5.  

[15] על אוסף שיק ראה: שיק (לעיל הערה 3), עמ' 49.

[16] ברקהאוזן לדלמו, 20.4.1903, מעיזבונו של דלמן. ראה: מנכן (לעיל הערה 2), עמ' 13.

[17] A. Carmel & E.J. Eisler, Der Kaiser reist ins Heilige Land, Die Palästinareise Wilhelms II. 1898, Eine illustrierte Dokumentation, Stuttgart 1999, pp. 41-50. (Der Bau der Erlöserkirche 1893-1898)

[18]  פ"ד גולטץ (Goltz) לדלמן ב- 13.11.1903, מעיזבון דלמן בגרייפסואלד.

[19] מנכן (לעיל הערה 2), עמ'  55, הערה 212.

[20] דו"ח שנתי של דלמן: PJ, 2 (1906), p. 11.

[21] "לזה נוספו חלקים של גזר, תענך, מגידו ופטרה, אשר פרופ' דלמן שם במוזיאון...". דו"ח חודשי של דלמן PJ , 3 (1907), p. 14.

[22] דו"ח שנתי של דלמן, PJ, 4  (1908), p. 8; Jahrestbericht, PJ, 5 (1909), p. 11 .

[23] G. Dalman, Jahrestbericht, PJ, 4 (1908), p. 8.

[24] Jahrestbericht, PJ, 5 (1909), p. 12; על האוסף שהכין אהרוני ראה: י' אהרוני, זכרונות זואולוג עברי, תל אביב תש"ג, עמ' 35 ; בשנת 1910 דיווח דלמן ש"באוסף הציפורים שהתרחב יש בערך 200 סוגים ב-270 דוגמאות... ובארץ-ישראל אין אוסף עשיר ומגוון כמותו בשום מקום של ציפורים מקומיות וציפורים נודדות" (Jahrestbericht, PJ, 6 (1910), p. 8. בשנת 1912 האוסף כלל 314 דוגמאות, ראה: Jahrestbericht, PJ, 8 (1912), p. 10.

[25] P. Thomsen, 'Die Archäologische Sammlung des Instituts, Deutsch - Evangelisches Institute für Altertumswissenschaft', PJ (1913), pp. 125-127

[26] שם, עמ' 128.

[27] מנכן (לעיל, הערה 2), עמ' 14-10.

[28] Jahrestbericht, PJ, 8 (1912), pp. 10f.

[29] על פי תיאורו של אמיל קאוטש  בביקורו בשנת 1904 בירושלים. ראה: שם, עמ' 15-14.

[30] תומסן (לעיל, הערה 24), עמ' 132-129.

[31] אמיל קאוטש  (Kautzsch, 1910-1841), פרופסור לתיאולוגיה ושפות המזרח באוניברסיטת לייפציג, שהתמחה בפרשנות התנ"ך והיה ממקימי 'האגודה הגרמנית לחקר ארץ-ישראל'.

[32] Männchen , pp. 14-15.

[33] שם, עמ' 58.

[34] תומסן (לעיל הערה 24), עמ 124.

[35] שם, עמ' 121-100.

[36] ב-20.1.2003 אירח מנהל המכון באותה עת, הנס בלוטהורן (Blutoren), את כותב שורות אלה במכון בהר הזיתים בירושלים, ועל כך תודתי לו.

[37] המצלתיים עשויים מפרשיות של ספר תורה שמקורו מרוסיה, כנראה נעשו על-ידי הנאצים. לדעת מנכן היו המוצגים הללו כבר בזמנו של דלמן.

[38] ב-4.10.2001 אירחה מנהלת המכון, יוליה מנכן, את כותב שורות אלה במכון ע"ש גוסטב דלמן באוניברסיטת גרייפסואלד ועל כך תודתי לה; ראה צילומים להלן בעמ' 12-7.