אוצר: אבשלום זמר
תל שקמונה בן 8 דונם הנו מהתלים העשירים בממצא הארכיאולוגי השופך אור על רצף יישובי מן התקופה הכנענית המאוחרת (מאה ט"ו לפני סה"נ) ועד התקופה המוסלמית הקדומה (מאה ז' לסה"נ). כ־2100 שנות היסטוריה של התל מוצאים ביטויים בעושר התרבות החומרית. הממצאים שמקורם בארצות אגן הים התיכון, מעידים על קשרי סחר ימי עם מצרים, יוון, האיים האגאיים וארצות מערב אגן הים התיכון.
תל שקמונה (בערבית תל א־סמך - "תל הדגים") שוכן על שפת הים, כ־1.3 ק"מ מדרום־מערב לראש הכרמל. הוא ממוקם על גב שלוחת כורכר בעלת מדף יבשה רדוד. מקומה הגיאוגרפי של שקמונה על קו חוף סלעי לא אפשר בניית נמל צמוד ונראה שנמלה הקדום נמצא מדרום, בסביבת כפר סמיר ("חוף הכרמל") כנראה. סביב התל משתרע מישור ששימש בתקופה הקדומה שטחה החקלאי של העיר. הנחלים היורדים מראש הכרמל שימשו מקור המים העיקרי לעיר ובמורדותיהם גידלו ודאי מטעים. ממזרח לתל, על מורדות הכרמל, נמצא בית הקברות של שקמונה, ונחפרו בו 22 מערכות קבורה, מרביתן סמוכות זו לזו, ופרט לאחת כולן מן התקופה הרומית והביזנטית (מאות ג'-ו' לסה"נ). מערכת קבורה אחת היא קדומה למדי, מהתקופה הכנענית התיכונה IIב'
(1550-1750 לפני סה"נ). במישור שמסביב לתל נתגלו שרידי העיר מן התקופה הביזנטית.
חפירות ארכיאולוגיות שיטתיות נעשו בשנים 1979-1963 מטעם המוזיאון לאמנות עתיקה של עיריית חיפה, בהנהלת ד"ר יוסף אלגביש. היישוב הקדום ביותר בשקמונה הוא מהתקופה הכנענית המאוחרת I (מאה ט"ו לפני סה"נ). ייתכן שהיישוב הוקם תחילה בידי המצרים כבסיס עורפי לבסיסם הצבאי בבית שאן. במהלך התקופה הכנענית המאוחרת קיבל היישוב במקום צביון אזרחי. נחשפו בו מבני מגורים ומבני ציבור ובהם כלים מייצור מקומי וכלי יבוא מקפריסין ומיוון, כלי שנהב ופאיאנס וחותמות. הממצא הארכיאולוגי מתקופה זו מעיד על קשרי סחר ענפים עם יוון ועם קפריסין ועל זיקה לתרבות המצרית.
מהתקופה הישראלית לשלביה השונים (מאות י"ב-ו' לפני סה"נ) נחשפו שמונה שכבות יישוב. מתקופת המלוכה נחשפו חלקים מחומת סוגרים, בתי בד על חלקיהם השונים, מחסנים ומבני מגורים. בין הממצאים כלי חרס מקומיים, כלי יבוא וצלמיות.
בתקופה הפרסית (מאות ו'-ד' לפני סה"נ) הייתה שקמונה נתונה לשלטונה של העיר הפניקית צור ונהפכה מיישוב ספר קטן לעיר מתוכננת היטב. בחפירות נחשף רובע מגורים ובו כלי חרס ואבן, כלי נשק, תכשיטים ועוד. בסוף התקופה הייתה במקום מצודה. מתקופה זו ואחריה היה אזור המגורים כנראה בשטח שסביב התל.
בתקופה ההלניסטית (מאות ד'-א' לפני סה"נ) נבנתה במקום מצודה נוספת, וממנה נתגלו בעיקר מחסנים גדולים ובהם אמפורות עם חותמות ביוונית וממצאים נוספים.
בתקופה הרומית (מאה א' לפני סה"נ-מאה ד' לסה"נ) נבנתה במקום מצודה ששימשה בעת מרידות היהודים ברומאים, וגם ממנה נותרו שרידים מעטים בלבד.
בתקופה הביזנטית (מאות ד'-ז' לסה"נ) השתרעה העיר בעיקר במישור שסביב התל. כאן נחשפו רובעי מגורים ומסחר, מבני ציבור ומתקן תעשייתי. במבנים נחשפו רצפות פסיפס רבות. כלי החרס, הברונזה והשנהב שנמצאו פזורים על־גבי הרצפות וכן שרידי שריפה מהווים עדות להרס הפתאומי שפקד את המקום. בראש התל נתגלו שרידי וילה ביזנטית, אשר חרבה עם הכיבוש הערבי
(638 לסה"נ), ועל גביה נמצאו יסודות בניין מן התקופה המוסלמית הקדומה.
מקור השם "שקמונה" אינו ידוע. ייתכן שהשם קשור לשקמים. פירוש השם ביוונית (Sycamina) הוא "פרי עץ התות" והוא קשור אולי לעץ התות השחור מאיראן, שיובא הרבה לפני שיובא עץ התות מסין. השם הערבי של התל (תל א־סמך) קשור אולי לתנאי הדגה הנוחים במקום. כאמור, המים באזור התל רדודים והקרקע סלעית, דבר הגורם לריבוי הדגה ולנוחות הדיג. שקמונה נזכרת לראשונה בכתבי ההיסטוריון היהודי יוסף בן מתתיהו (100-37 לסה"נ, קדמוניות היהודים י"ג, 332). שם מסופר על חייליו של תלמי ה־9 לַאתִירוֹס, מלך מצרים, שנחתו בשקמונה כדי להלחם באלכסנדר ינאי הצר באותה עת (103 לפני סה"נ) על עכו. שקמונה נזכרת בתלמוד הבבלי ואצל נוסעים נוצרים, וממקורות אלו אפשר ללמוד על קהילה יהודית גדולה שחייתה במקום. ממצא בית הקברות מעיד גם על אוכלוסייה פגאנית ונוצרית.