אוצר: אבשלום זמר
פתיחת האוקיאנוסים להפלגות בין יבשתיות, שהחלה במאה ה־16 והתעצמה במהלך המאה ה־17, גרמה שמשך ההפלגה יהיה ארוך מאוד, לעומת ההפלגות הקצרות יחסית בים התיכון. ואולם אין להסיק מכך שלמלח בספינת המפרשים היה זמן פנוי למכביר. ספינת המפרשים, בייחוד זו העשויה עץ, דורשת טיפול מתמיד: קרצוף, צביעה, מירוק, מתיחת מפרשים והרפייתם, תיקון חיבל, תפירה והטלאה. על אלו נוספו עבודות הקשורות בקיום משטר חיים תקין בספינה: בישול, ניקיון כלים, ניקיון סיפון ותאים, כביסה, משמרות הגה ותצפית. מי הים המלוחים ומלאי המינרלים, יחד עם השפעת הרוחות וקרני השמש, גורמים לבליה מתמדת בכלי השיט. בעל הספינה היה חייב להעסיק צוות אופטימלי כדי לשמור הן על כשירות כלי השיט, והן על כדאיות כלכלית.
יחסו של הימאי אל הים היה דו־ערכי - אהב אותו בתשוקה פראית ובה בעת שנא אותו ופחד ממנו. הים הוא מוביל ומפרנס אך גם אכזר וקטלני. עם כל חספוסם היו המלחים בעלי עין חדה ורגישה לאירועים ולמציאות. החוויות הקשות עיצבו את אופיו של המלח הממוצע - קשוח ומעשי, והדבר בא לביטוי בפשטות ובנאיביות של עבודות האמנות שלו.
למלח הייתה גאווה מקצועית בלתי מוסתרת והוא ביצע את המלאכות המוטלות עליו ברצון ובמסירות. על אף העבודה הבלתי פוסקת באנייה היה לכל מלח בצוות מעט זמן פנוי - שעות מספר
ביממה - שאותן הוא ניצל לעבודות פנאי שונות ומגוונות. אט אט החלו כמה סוגי אמנויות להיות רווחות בקרב יורדי־ים ואלה מזוהות כ"עבודות ימאים" מובהקות. עבודות אלו נעשו מסורתיות, והגם שרובן בבחינת חפצי נוי חסרי שימוש התגאה המלח בפרי עבודתו. מרבית החפצים, הנמצאים היום באוספים שונים, נעשו במיומנות רבה והכנתם נמשכה לעיתים זמן רב. חומרי הגלם נמצאו על הסיפון, בדרך כלל בהתאמה ליעודה של הספינה. הדברים אמורים בעיקר בספינות לציד לווייתנים. כמעט שאין בנמצא עבודות ימאים מחומרים יקרים, כמו מתכות אצילות ואבנים טובות. חומרים כמו שנהב לסוגיו, צדף ופנינה היו יקרים ומבוקשים תמיד, אולם בעבור הספן הם היו חומרי גלם זמינים, שכן הוא השיגם באתרי המקור במחיר זעום או חינם אין כסף.
חומרי הגלם הטיפוסיים לעבודות הימאים היו: עץ ממחסני הספינה או מגרופת הים, בד מפרשים, חוטי תפירה ימיים, חבלים בשפע ובמגוון עוביים, קש מהמזרונים, צדפים מהים, עצמות דגים ובעלי־חיים אחרים, עור, נוצות, קרן, שנהב של פיל, של לווייתן, של היפופוטם ושל סוס־ים. גם הכלים ששימשו את הימאים לעבודות אלה היו מצויים באנייה או בציודו האישי של כל מלח.
עבודות האומנות והאמנות מקיפות מגוון רחב של נושאים: בניית דגמים, גילוף בעץ ובשן ליצירת פסלים או לעיטור חפצים אישיים, חריתה בשן - סקרימשו ועבודות קשירה בחבל. עבודות הקשירה שימשו לעיטור עזרים בספינה או חלקים מהם, להכנת פריטי ציוד אישי או פריטים קישוטיים. רוב עבודות החבל הן בגדר אמנות שימושית.
כתובות קעקע הן תרבות שלמה שזוהתה במשך זמן רב עם יורדי־ים. מפגש של ספנים עם ילידים באזורים שונים בעולם, כמו־גם השפעת האמונה הנוצרית בשילוב עם אמונות תפלות, שהן חלק בלתי נפרד מהמסורת הימית - כל אלה גרמו להתפתחות של מוטיבים האופייניים לקעקועי מלחים.
הביקוש הרב לעבודות הימיות והתפתחות תרבות האספנות גרמו להיווצרות ענף כלכלי חדש - ייצור מזכרות בסגנון ימי, שהן לרוב שימושיות פחות ממלאכת הימאים, אך לא פחות פופולריות. המזכרות נמכרו בנמלים ובערי נמל בידי רוכלים וגם - בעבר ובהווה - בחנויות המתמחות בנושא. מדינות רבות שנמצאו במשבר כלכלי השתמשו בתעשיית המזכרות הללו כאמצעי לשיפור מצבן הכלכלי, למשל איטליה שלאחר מלחמת העולם השנייה. תעשייה זו מתאימה ביותר למשק במשבר - השקעה קטנה מאוד, שיטות עבודה מסורתיות, חומרי גלם זולים וכוח עבודה בעל מיומנויות בסיסיות. דוגמאות למזכרות הן קונכיות מגולפות, לעתים בנופי ים ונמל, לוחות קשרים, מיניאטורות של חפצי ספינה, כמו עוגן, פנס או מגדלור ו"קבוצות פיסוליות" המורכבות ממכשירים ימיים שיצאו מכלל שימוש בגודל מלא או ממוזער.