28 ביולי 2007
אוצר: אבשלום זמר
מסתרי הים וצפונותיו סיקרנו את האדם מקדמת דנא. חוף ארץ ישראל, שאורכו כ־200 קילומטרים, שימש מקום מפגש לסחר ימי ענף בין הערים ששכנו לידו, וביניהן לבין יעדים שונים באגן הים התיכון.
החל מתקופת הברונזה המאוחרת ועד לתקופה הביזנטית רחשו חופי ארץ ישראל, ובעיקר חלקם הצפוני, בכלי שיט נושאי מטענים מסוגים וגדלים שונים. החוף המזרחי של אגן הים התיכון מאופיין בחוסר יציבות. הים סוער בו תדיר, ומאחר שהחוף נעדר מפרצים נטרפו כלי שיט רבים בעת סערה בים ומטעניהם שקעו למצולות בקרבתו. חלקי העץ וחפצים קלים אחרים צפו על פני המים ונסחפו אל החוף, ולעתים נעשה בהם שימוש משני, ואילו חלקי המטען הכבדים - חפצי מתכת, אבן ועוגנים שקעו בקרקעית הים. כאן התכסו בחול או בבוץ אשר הגנו עליהם ושימרו אותם במשך אלפי שנים. במחצית השנייה של המאה העשרים, הכרייה המאסיבית של חול ים לצורכי בנייה גרמה לירידה משמעותית בכמות החול הנערם לאורך החוף, ואט אט הביאה לחשיפת מטעני הספינות הקדומות שנחו על קרקעית הים. מרבית הממצאים נחשפו בקטע החוף שבין שקמונה לעתלית, היכול להיחשב "בית קברות" לכלי השיט של העת העתיקה. התערוכה כוללת מוצגים שנמשו מן הים ולא הוצגו עד כה.
הממצאים הארכיאולוגיים נחשפו בחפירות, בסקרים תת־ימיים, וחלקם נתגלו על ידי דייגים שגררו את רשתות הדיג שלהם על קרקעית הים והעלו בהן ממצאים שונים. גם צוללנים חובבים נתקלו בממצאים ומשו אותם מן הים. תופעת שוד העתיקות מקרקעית הים, שהפריעה בעבר למחקר, מוגרה כמעט לחלוטין בזכות הפעילות הנמרצת של ענף ים ברשות העתיקות.
מטמון מטבעות פלורינים מפירנצה, זהב, תקופה צלבנית, מאה י"ג לסה"נ, נמשה מהים בנמל עכו, באדיבות רשות העתיקות