זה שלוש שנים מצלמת חנה סהר אנשים הישנים ברחובות תל-אביב; בין השאר, אנשים חסרי בית, עולים, פליטים ומהגרי עבודה. ההתבוננות החד-כיוונית של סהר במצולמים, מייצרת היפוך מבט שגם מערער את יחסי הכוחות. בראש ובראשונה היא מאלצת אותנו להתבונן בתופעה מוכרת; אך כזו שגורמת לרובינו להסיט את המבט ממנה. בכך, מצטרפת עבודתה למסורת של צילום תיעודי המתבונן במצוקות חברתיות מתוך אמפתיה.
אוצרת: נעמה חייקין