לילך שרג – מעלה מטה
לילך שרג אמנית ישראלית –אמריקאית אשר נוצרת 'שם' ומכוונת ל'כאן'. עבודותיה אישיות, ישראליות ויהודיות. חוט מקשר בין העבודות: כולן חלק מתהליך הגדרת מהות/ שייכות / גבולות וכולן אוחזות במהות פנימית של התפרקות ובניה מחדש.
עבודות בד :
'גולם מוזהב'- מזכירה דמות גברית לילית'- דמות נשית יותר. 'קדוש, קדוש, קדוש'-צבעונית ואחרת. עשויה תיקי תפילין וטלית ששימשו במשך שנים יהודים באחת הקהילות בשיקגו והוצאו משימוש. תיקי הקטיפה הרקומים פורקו וחוברו מחדש עם פיסות עור ובדי משי וקטיפה אחרים באמצעות סיכות מהדק. הסיכות מצביעות על ניסיון לאחוז בזה וגם בזה: מחזיקות אופציה של פרימה אפשרית בכל רגע. מסמנות זמניות. מה שנראה מוחזק נמצא על בלימה, ארעי, דוקר וחולף.
עבודת הווידאו 'התקווה' (,5:39 ד') האמנית בפעולה פרפורמטיבית מול מצלמה. מילות ההמנון צרובות בתודעת כולנו. אנחנו שרים, מהמהמים את ההמנון בטקסים לאומיים, צבאיים ובימי זיכרון ואבל. כאן מתקיימת פעולה שהשקט מרכזי בה. הפסטורלה באגם היא כנגד קצבן המתגבר של המילים הנכתבות. הכתיבה משולבת במחיקה. מחיקה מאפשרת המשך כתיבה אבל גם מוחקת, מעלימה את סימני המילה שנכתבה זה מכבר. הידיים משמשות לסירוגין כמצע לכתיבה שנמחקת. כמה מילים 'נכנסות' לזרוע אחת? איזו מילה נבחרת להיכתב בנפרד ('ארצנו' , 'וירושלים')?
הפעולה מבטאת געגוע, זיקה אל שייכות וזהות. ישראליות הנטענת ומתקיימת בכל מקום, והיא כיצור היברידי: 'גם וגם'. האמנית פועלת על גופה מול מצלמה, אינה מישירה מבט. אנחנו צופים ומבלי להרגיש נחשפים למגוון אסוציאציות אחרות: מגדריות, פמיניסטיות, מקומיות, ישראליות, או כאלו שמהדהדות את הקשר והמרחק מפה לשם.