מורשת תרבות מוחשית נעלמה־נאלמה של העת החדשה, ותפקידן של שיטות
מחקר מתעדות לשחזורה: מערכת השקיית מטעים בהצפה כמקרה מבחן
תקציר
בשנות הארבעים והחמישים פותחה בעמק בית שאן שיטת השקיה
בהצפה, ייחודית בצורתה. השקיה בהצפה הייתה מוכרת ומקובלת
בעולם בעת העתיקה ומוכרת גם בתקופה המודרנית - למשל בקליפורניה
ובאוסטרליה. יישובי העמק השקו בבריכות בטון מרובעות שהוצבו
בכל שלוחה בין שורות העצים וחוברו בצינור בטון. בכל פעם הוצפה
שלוחה אחת - בעיקר במטעים. השיטה בזבזנית, ההתקנה יקרה, ולכן
החלו להשתמש בהדרגה בצנרת פלסטיק, בטפטוף ובהמטרה. בריכות
הבטון הוצאו ממקומן והושלכו בצידי הדרכים. בני הדורות שפיתחו את
השיטה, רכשו או ייצרו את מתקניה והשתמשו בהם, הלכו לעולמם, ולא
נותרו כמעט תצלומים או מסמכים שיעידו על קיומה של המערכת, ויתארו
את אופני ייצורה, התקנתה והפעלתה בזמן אמת. כל שנותר הוא זיכרון
קלוש של ותיקי העמק כיום, שכילדים ראו את הוריהם עובדים במטע
ומשקים בשיטה זו. בדורות הבאים גם זיכרון זה ייעלם. המקרה הייחודי
של שיטת ההשקיה הוא דוגמה אחת מני רבות למפעלים, מבנים, מתקנים
או מנהגים שרווחו עד לפני כמה עשורים והפכו כמעט בן לילה לתופעות
נעלמות ונשכחות. מכאן החובה לצלם ולתעד, לכתוב, לתאר ולשחזר,
ולשמור את המידע בארכיונים, במוזיאונים ובמכוני מחקר, באופן שיטתי,
ובליווי מחקר מדעי.
במהלך המחקר, הסתבר לי כי גם נושאים ומתקנים משנות הארבעים והחמישים של המאה העשרים, עשויים להיחקר כמעט בשיטות ארכיאולוגיות.
רוצה לומר כי לא נותרו אנשים חיים שהיו אז ממש בוגרים ועסקו בתכנון, הקמה ורכישה של מטעים ומערכות השקיה של אותם ימים.
גם התיעוד הארכיוני דל למדי, לפחות בכל מה שקשור לשיטת ההשקיה שרווחה בעמק בית שאן.
כל שנותר הוא זיכרון עמום מהמתקן (גם שלי משנות ה 60) וסיפורים וצ'יזבטים על אופן ההשקיה, מפי אנשים מבוגרים שהיו אז נערים צעירים.
בשום ישוב או מוזיאון, לא טרחו לשמר מתקן כזה באתרו, או לשחזרו במדויק, אפילו לא בריכה אחת עם צינור מחובר באדמה. הכל נעקר ופזור ברחבי העמק, בלי הקשר ליעוד המקורי.
לכן אשמח לכל מידע אותנטי: תמונה, סרטון, תרשים או תעודה מקורית, השופכת אור נוסף על הנושא: מי ייצר, הובלה, עלויות, השקייה בפועל, הכשרת המטע וכדומה.
דרור סגל
mus@gan3.co.il
drorsegal64@gmail.com
לקריאת המאמר המלא לחצו על הקישור : p%2066-73%20dror.pdf