אף על פי שראיתי מאות גלוסקמאות בימי חיי, אינני מתיימרת להיות מומחית בטכניקת ייצור הגלוסקמאות, בטכניקות חריטה שבהם נעשו הכתובות, או בפלאוגרפיה דהיינו בצורת האותיות ובזמן חריטתן. לכן בכל מה שנוגע לשאלת האותנטיות של הגלוסקמה ושל הכתובת עליה אני מסתפקת במה שקבעו המומחים בתחומים אלה. נדמה לי שתרומתי בתחום תצטרך להצטמצם לשאלת השמות ומידת האותנטיות שהללו משקפים. את הדו"ח שלי אחלק לשני חלקים. בחלק הראשון אדון במרכיבים המדברים בזכות האותנטיות. תת סעיף בחלק זה ידון בשאלה, אם מדובר בממצא אותנטי, מה הסכוי שמדובר בגלוסקמה השייכת בעצם לאחיו של ישו. בחלק השני אדון במרכיבים המטילים ספק באותנטיות הגלוסקמה.

א. איש אינו מטיל ספק בכך שהגלוסקמה היא אותנטית. ירושלים מלאה גלוסקמאות (חלק מהן זרוקות סתם, כמו בחצר של מכון אולברייט) ואם מישהו היה בוחר לזייף כתובת, הוא היה יכול בקלות למצוא גלוסקמא אותנטית לשם כך. מומחים גם קבעו שהכתובת נראית אותנטית, והעובדה שחלקה השני נראה חרוט בכתב יותר קורסיבי  (ועשויה לרמוז ליד שניה של זייפן) עשויה להצביע על כך שגם במקור, את הייחוס על האח בגלוסקמה רשמו מאוחר יותר, על מנת להסביר ביתר דיוק במי מדובר. שני כתבי יד אינם בהכרח הוכחה לזיוף. אולי להפך. זייפן עשוי היה להתאמץ יותר להתאים את החלק השני לכתב של החלק הראשון.

הטענה העיקרית שלי בדו"ח זה היא, שגם אם הגלוסקמה אותנטית, אין שום סיבה להניח שהנקבר בה הוא דוקא אחיו של ישו. מנקודת מבט אונומסטית, שלושת השמות היו מוכרים מאד בימי בית שני. בקטלוג השמות שפירסמתי לאחרונה (Tal Ilan, Lexicon of Jewish Names in Late Antiquity Part I: Palestine 330 BCE-200 CE (Tübingen 2002) ובו נימנו 3193 גברים נושאי שמות, השם יוסף הוא השם ה- 2 הכי פופולרי, ישוע ה- 6 ויעקב ה- 11. בסך הכל מתועדים מתקופה זו 379 איש נושאי שמות אלה, המהווים כמעט 12% מן האוכלוסיה הגברית.

בקטלוג השמות שלי מתועדים שני ישוע בר יוסף (קטלוג רחמני מס 6 ומס' 51) ואדם אחד בשם יעקב בר יוסף (פפירוס מורבעת מס' 42). כמו כן מתועדים בו אנשים בשם יוסף בר יעקב (קטלוג רחמני, מס' 290); ישוע בר יעקב (ביוונית, פפירוס צאלים – Discoveries in the Judaean Desert 38, 222) ויעקב בר ישוע (ארכיון בבתא, פפירוס ידין 17). הסיבה שאני מביאה ממצא נוסף זה היא לא רק להראות על צירופים דומים, אלא גם להצביע על מספר המשפחות שבהם שמות אלה היו מצויים יחד.

במאמרו של פרופסור קמיל פוקס שצורף לחוברת שקיבלנו, נעשתה עבודה סטטיסטית ראויה לציון על סכויי השמות הללו להופיע יחד בתקופה הנידונה. פוקס העיד על עצמו כל הזמן שהוא נוקט בשיטות שמרניות (המגדילות למקסימום את הסכוי בכל שלב במחקר) והביא בחשבון נתונים רבים כדי לעשות את הניתוח שלו אמין יותר, בהתחשב במיעוט הנתונים שיש בידינו. הוא הגיע למסקנה שלכל היותר יכולים היו לחיות בתקופה הנידונה 3-4 אנשים בירושלים שצירוף כזה יתאים להם. נדמה לי שרק נתון אחד נשמט מהערכתו, ודוקא נתון זה עשוי היה להגדיל את הסכוי באחוזים אחדים. אין לי טענות לגבי מאגר הנתונים שבחר על מנת לדון בשמות (הקטלוג של רחמני) שכן ניתן לראות מן המצאי שלו שגם הוא הגיע לאחוז דומה של תפוצת השמות באוכלוסיה – יוסף 7.9%, ישוע 4.1% ויעקב 2.1% (שזה למעשה יותר גבוה מן הממצא אצלי, דהיינו 14% מן האוכלוסיה). אולם נדמה לי שחשיבותו של ריכוז זה לא הובא בחישוביו. מאגר השמות שממנו עשויים היו הורים לבחור שמות לילדיהם היה קטן ולכן הסכוי לבחור בשמות הללו היה יותר גדול, וגדל והלך ככל ששמות אחרים נפוצים כבר היו תפוסים במשפחה.  נדמה לי שמספר סביב 10 אנשים בצירוף זה היה יותר מתאים למציאות.

בקיץ 2002, לפני ש-BAR יצא עם הפרסום הסנסציוני של גלוסקמה זו הזדמן לי לראות צילום של הכתובת הנידונה. הקריאה היתה ברורה ולא התעורר בי שום עניין מיוחד לנוכח תוכנה. השמות היו סבירים ואין זו הגלוסקמה הראשונה המתעדת אח (ראו רחמני, קטלוג, 570 "שימי בר עשיה אחוי [ד] חנין"; וכן בגלוסקמה שפירסמתי מחקל דמא "נטירא, אחיא, אבא, אמא דנטירא" וכן בגלוסקמא שפרסם אביגד המצויה במנזר הרוסי על הר הצופים "מרים אחתי בלבדא").

גלוסקמות המתעדות אישים בשם ישוע בר יוסף נמצאו בעבר בירושלים, ובשתי ההזדמנויות ההם עוררו, כמו גלוסקמה זו, הדים לא מעטים. בסוף שנות העשרים הופיעה בשוק העתיקות גלוסקמה ועליה הכתובת "ישוע בר יהוסף" (מ' 9 בקטלוג של רחמני). הגלוסקמה עוררה רעש רב באירופה (ראו: L. H. Vincent, “Épitaphe prétendue de N.S. Jésus-Christ,” Atti della pontificia accademia romana di archeologia: Rendiconti 7 (1929-31) 213-39.). קצת פחות מהומה עוררה הגלוסקמה שהתגלתה לצוות ה-BBC שבאו ב- 1996 לעשות סרט לכבוד חג הפסחא על אמיתות הטענה בדבר הקבר הריק של ישו. בקטלוג של רחמני מצאו הללו גלוסקמה שבה מתועד ישוע בר יהוסף. גלוסקמה זו לקח צוות הטלויזיה כהוכחה לכך שישו לא נקבר בגולגותא ולא קם לתחיה, כי אם נקבר על ידי משפחתו קבורה משנית סביב מה שנקרא היום תלפיות מזרח. ברור ששני מקרים אל מעידים שחוקרים נוצרים תמיד יהיו מעונינים לנפח מחוץ לכל פרופורציה ממצאים הנראים כקשורים באישים מראשית הנצרות. הרי יש בהם כדי להעיד על אמיתות דתם. לכן אני מסיקה שאף אם הגלוסקמה אותנטית, עדיין אין כל סיבה להניח שהנקבר בה הוא דוקא אחיו של ישו.

ב. האם הגלוסקמה היא אותנטית? נקודה אחת שלא הושם לה לב ראויה לתשומת לב באשר לשאלת האותנטיות של הגלוסקמה והיא שאלת הכתיב. במקום אחר הראיתי שבשיא תקופת הבית השני נכתב השם יוסף דרך קבע בכתיב "יהוסף" (טל אילן, לשוננו נב [תשמ"ח] 7-1). אמנם בקטלוג שלי ניתן למצוא חריגות בודדות מעניין זה: שתי גלוסקמאות (מתוך 32: קטלוג רחמני מס' 573; Peuch, Liber Annus 32 (1982) 358) וכן בכתובת בני חזיר (Corpus Inscriptionum Iudaicarum 1394) ובפפירוסים פעמים בפפירוסים מורבעת מס' 28 ו- 31; שלוש פעמים בפפירוס ידין 7 ופעם אחת בפפירוס ידין 44 לעומת קרוב ל- 50 הופעות של יהוסף). הופעת הצורה "יוסף" על הגלוסקמה היא מאד נדירה ומעוררת ספקות.

דבר דומה ניתן לומר לגבי הכתיב "יעקוב" (עם וו). הצורה הזאת מופיעה בשני אוסטרונים ממצדה, אבל לא באף פפירוס או גלוסקמה בת הזמן. לעומת זאת בכתובות בגולה זאת היתה הצורה המועדפת (כפי שדיפדוף ב- Corpus Inscriptionum Iudaicarum יראה).

הכתיב "יוסף" הוא מקראי. הצורה "יהוסף" מופיעה רק פעם אחת במזמור מאוחר מתהילים (פא ו), אולי בהשפעת המנהג בימי בית שני.  ולכן מי שאינו מצוי באורתוגרפיה של ימי הבית השני יבחר בה באופן אוטומטי. לעומת זאת דוקא הכתיב "יעקוב" איננו הנפוץ יותר במקרא. הוא מופיע בנוסח המסורה 5 פעמים, פעם בויקרא כו מב ו- 4 פעמים בירמיהו (ל יח; לג כו; מו כז; נא יט). האם "הקריאה הקשה" (lectio difficilior – דהיינו בשני השמות הנוסח הוא הפחות נפוץ) שאנו מוצאים על הגלוסקמה מעידה שהזייפן לא עשה שיעורי בית ובחר בכתיב שנשמע לו סביר, או שדוקא נקודה זו מעידה שהגלוסקמה היא אותנטית, שכן הזייפן בודאי היה בוחר ב"קריאה הקלה". קשה להכריע בשאלה זו.

לאחר דיונים נוספים בועדת הבדיקה של הגלוסקמה וקריאת דוחותיהם של המומחים ברצוני להציע שחזור של אופן יצירת הגלוסקמא כפי שהיא נראית היום. גם אורנה כהן וגם אבנר איילון, שעמדו על כך שהפטינה בכתובת הגלוסקמא מזויפת ציינו שהחריגה היחידה ממסקנה זו מצויה דוקא בשם ישוע. ארנה כהן ציינה ש"בחלק השני של הכתובת '…אחיו דישוע' ניתן להבחין בתוך האותיות בפטינה צהבהבה כמו זו שעל הגלוסקמה". אבנר איילון כתב "רק בדוגמא אחת, פטינה אשר גורדה מה-'ע' של ישוע התקבךל הרכב בתחום הצפוי". כל האפיגרפיסטים כבר עמדו על כך שהיד שחרטה את המלים "יעקוב בן יוסף" איננה היד שחרטה את "אחיו דישוע". לכן ברצוני להציע שהזייפן מצא גלוסקמא ועליה הכתובת "אחיו דישוע". השם ישוע היה ידוע ביותר בימי הבית השני, בדיוק בכתיב זה (ולא כיהושע המקראי או כישו – השם בו מכנים היהודים את משיחם). גלוסקמא של אחיו דישוע יכלה בקלות לעורר את דמיונו של הזייפן

לסיום ברצוני לספר בדיחה בהקשר לגלוסקמה. לגבי השאלה מדוע היה צורך להזכיר גם את אחי הנקבר, הציעו חוקרים שהדבר נעשה כיון שהאח היה דמות חשובה בקהילה. לאחרונה הציע סטיבן פפאן שאת הכתובת על הגלוסקמה "שימי בר עשיה אחוי [ד] חנין" יד לקרוא "שימי בר דוסא אחוי [ד] חנין" ושאת חנין זה יש לזהות עם הצדיק "חנינא בן דוסא" המופיע בספרות חז"ל. ואולם היו אחרים שסברו שהזכרת האח נובעת מן העובדה שהוא האיש אשר הביא את המת לקבורה. כמובן אם מדובר באחיו של ישו הנוצרי, לא סביר שישו הוא שקבר אותו, שכן בשלב זה בהיסטוריה כבר היה הוא עצמו בין המתים. אלא אם כן נניח שבגלוסקמה זו מתקיימים דבריו של ישו עצמו "הניחו למתים לקבור את המתים" (מתי ח 22) בבחינת נאה דורש ונאה מקיים.

לכבוד                                                                                                                 27.4.2002

דר' גדעון אבני

ראש תחום חפירות

רשות העתיקות, ירושלים

הנדון: גלוסקמה הנושאת את הכתובת: 'יעקוב בר יוסף אחוי דישוע'

בהתאם לבקשתך ניתנה לי האפשרות ביום 16 במארס 2003, בלווית הגב' חוה כץ האוצרת הראשית, לבחון את הגלוסקמה הנ"ל במחסני הרשות במוזיאון רוקפלר, ואת הכתובת החרותה עליה. בחנתי את הכתובת בעין בלתי מצוידת. אני מתכבד להגיש לך בזה את רשמי ומסקנותי לפי מיטב ידיעותי בתחום. את הכתובת בחנתי לפי המאפיינים הבאים:

מצב הכתובת

כל האותיות, למעט אחת, ניתנים לקריאה ללא כל קושי. האות היחידה שאיננה ברורה היא האות דל"ת שלפני השם ישוע. כזכור, האות הזו ניתנה לקריאה טרם שנשברה הגלוסקמה בדיוק בנקודה הזו. את האות השבורה יכולתי לבדוק בתצלומים שנעשו לפני שהגלוסקמה נשברה ואשר התפרסמו בעיתונות. יוצא אפוא שכל האותיות של הכתובת ברורות וניתנות לקריאה בנקל.

הכלי שבו נכתבה הכתובת:

הכתובת נחרתה באמצעות כלי חד (מרצע, מסמר) אל תוך אבן הקרטון הרכה שממנה עשויה הגלוסקמה. זוהי שיטת הכתיבה המצויה ביותר על גלוסקמאות בני התקופה. לא ראיתי הבדל בחריתה בין חלקי הכתובת. לאחר בחינה של הכתובת בעין בלתי מצויידת נראה לי שהכתובת נחרתה בהמשך אחד. 

יחד עם זאת מן הראוי לבחון את הכתובת באמצעים מיקרוסקופיים כדי לברר אם כל חלקי הכתובת אמנם נחרתו באותו חפץ חד. דומני שהמעבדה לסימנים של היחידה לזיהוי פלילי במטה הארצי של המשטרה הוא המוסד המתאים ביותר לערוך בדיקה שכזו.

מיקום הכתובת על-גבי הגלוסקמה:

הכתובת ממוקמת פחות-או-יותר במרכז אחד הצדדים הארוכים של הגלוסקמה. מאחר שהגלוסקמה אינה מעוטרת באף לא אחד מצדדיה, הכותב לא נדרש להתייחס לעיטור  כלשהו. מקומה של הכתובת הוא סביר.

תנוחת האותיות בכתובת

סקירה של קטלוג הגלוסקמאות של ל"י רחמני תגלה שזו אחת הכתובות הארוכות מכתובות הגלוסקמאות הידועות לנו. יש אחידות רבה בגובה האותיות לכל אורך הכתובת, דבר שהוא נדיר יחסית בכתובות על גלוסקמאות.  יש לציין שאותיות הכתובת (עשרים במספר) חרותות בקו ישר למדי. דומני שחלקם העליון של מרבית האותיות, ואולי אפילו כולן, מצוי בקו ישר (בעל שיפוע מועט היורד מימין לשמאל). האם ניתן לחרות כתובת ארוכה בקו ישר כל כך ביד חופשית? דומני שלא. נראה לי כי מי שחרת את הכתובת הניח עליה סרגל עץ וחרת את האותיות מן הסרגל ומטה. מבחינה זו הוא נקט בשיטה הדומה לשיטת הכתיבה שהייתה נהוגה בידי סופרים בימי הבית השני, שתלו את אותיותיהם מן השיטה המשורטטת על הקלף ומטה.

הפליאוגרפיה של האותיות:

כל אחת מן האותיות של הכתובת, וכל האותיות ביחד כקבוצה, מתאימות בצורתן ובתנוחתן (כיוון כל אות ביחס לכיוון הקריאה האופקי) לאותיות ה'כתב היהודי' שהיה נהוג במאה הא' לספה"נ, ובמיוחד לאלה המופיעות בכתובות שעל-גבי הגלוסקמאות.

צורתן של כל האותיות ברורה מאוד. נראה לי שהכתובת נכתבה בידי מי שכתיבת עברית וארמית היו לא רק בשליטתו אלא גם בתחום מומחיותו, כלומר שעסק דרך קבע בכתיבה (על מצעי כתיבה יותר שגרתיים כמו פפירוס וקלף).

הכתיבה נראית מוקפדת מאוד, כשל סופר, שהקפיד על צורת האותיות, על גובה אחיד של אותיות, על כתיבה בקו ישר (אולי באמצעות סרגל). גם הוספה של מעין 'תגים' באותיות אחדות (קו"ף, בי"ת, רי"ש) אופיינית לכך. תכונות אלה גם יחד מצויות דווקא במידה מועטה יותר בכתובות של גלוסקמאות, שרובן מתאפיין בכתב רהוט יותר, בלתי אחיד, שנכתבו ככל הנראה במהירות ובתנאים קשים של מערת הקברים.

שפה וכתיב של הכתובת:

השפה השגורה בפי כותב הכתובת היתה ארמית, דבר הניכר במלים 'בר', אחוי' ו-'דישוע'. ראויה לציון הכתיבה המלאה של השם יעקוב, כמקובל בכתובות אחרות בנות התקופה.

תוכן הכתובת:

אילו היה כתוב בכתובת 'יוסף בר יעקוב אחוי דישוע', כמדומני שאיש לא היה זוקף גבה, והשמות הנזכרים בה היו נכנסים לסטטיסטיקת השמות ללא הרהור נוסף. משלושת השמות אחד מצוי מאוד (יוסף), אחד מצוי (ישוע, יהושע) ואחד מצוי פחות (יעקב). היחוס של בן לאביו (בר) הוא טריוויאלי ואילו הייחוס אל האח הוא נדיר.

הייחוס אל האח עשוי היה להזכר בכתובת מכמה סיבות:

א. כדי להתיחס אל אדם ידוע ולקוות שחלק מן הפרסום של הלה תואצל אל הנקבר הנזכר בכתובת. יש לזכור כי לאחר הקבורה וליקוט העצמות שוב לא ראה איש את הגלוסקמה. לדעתי אזכורים מעין אלה אינם מעידים על רצון להתפארות באמצעות הייחוס, שכן לו זה היה הנוהג היינו מוצאים מקרים רבים יותר של התיחסות לכוהנים גדולים, לפקידות הגבוהה וכדומה, ואלה כמעט שאינם מצויים.

ב. לצורכי זיהוי בתוך המשפחה, ובעיקר לצרכי הקבורה, משום שיותר מאדם אחד במשפחה נקרא בשם יעקוב בר יוסף, והייחוס הנוסף, אל האח, הבדיל ביניהם.

ג. ייתכן שיעקוב דנן נשא לאישה את אשתו של ישוע שמת חשוך בנים, והוא, היבם, רצה לציין זאת. אין לנו כל מידע על הנפטרים האחרים שנקברו באותה מערת קברים, ולכן לא נדע אם יש מי בדור הבא שבמשפחה שמתיחס אל יעקוב או אל ישוע.

שאלת האותנטיות של הכתובת

הגלוסקמה גופה היא בוודאי חפץ אותנטי מימי הבית השני. לא ניתן להצביע בכתובת על ערבוב של סממנים צורניים ותוכניים מתקופות שונות, העשוי להצביע על זיוף כלשהו. לפי דעתי, דומה שכל אחד מן המאפיינים של הכתובת שפורטו לעיל, ושל כל המאפיינים האלה גם יחד, וללא יוצא מן הכלל, מעידים על כתובת אותנטית משלהי ימי הבית השני (בעיקר המאה הא' לספירה המקובלת).

חשיבות הכתובת

אם מתעלמים מן הרגשות הדתיים (העשויים כיום לעלות בקרב נוצרים) שכתובת כזו מעוררת, אזי חשיבות הכתובת לחקר החברה היהודית בשלהי ימי הבית השני היא מועטה למדי. אין היא מוסיפה פרטים אונומסטיים ולא פרטים פרוסופוגראפיים חדשים.

זהות הנקבר בעל הגלוסקמה

באשר לשאלתכם אם הגלוסקמה עשויה אמנם להיות של יעקוב אחי ישוע איש נצרת הנזכר במקורות ההיסטוריים. שאלה זו נבחנה באמצעות מחקר סטטיסטי מפורט שערך פרופ' קמיל פוקס מאוניברסיטת תל-אביב. ניתן, פה ושם, להשיג על הנתונים הגולמיים בהם השתמש פוקס (למשל הערכת גודלה של אוכלוסיית העיר, הערכת זמן השימוש בגלוסקמאות, וכדומה), אך בסך הכל זהו מחקר חשוב ומאיר עיניים. התוצאה הסטטיסטית ההסתברותית של פוקס מצביעה כי בתקופה ובמקום האמורים היו  1.71 בני-אדם שהכתובת שעל הגלוסקמה עשויה היתה להתיחס אליהם. זו תוצאה מדהימה למדי בקרבתה לתוצאה המבוקשת על-ידי העולם הנוצרי, ובכל זאת היא מותירה סיכוי (ברמת ההסתברות שפוקס מצביע עליה) שהיה בירושלים באותה עת עוד אדם אחד כזה. האפשרות הזאת מונעת מלתת לגלוסקמה את ה'ייחוס' שמבקשים להעניק לה.

הנחת עבודה אחת של פוקס ראויה לביקורת, והיא שרישום שם האח נועד להעניק "ייחוס" כדי התפארות לנקבר, שכן האח היה מפורסם מאוד. כאמור לעיל, אילו היה זה נוהג רווח אזי היינו מוצאים בכתובות לא מעט 'התפארויות' כאלה. מקרים כאלה קיימים בגלוסקמאות רק כביכול, כאשר בן/בת מציינים את ייחוסם של אביהם (גלוסקמת בני ניקנור, גלוסקמת יוהנה בת הכהן הגדול), אבל לא מצאנו בגלוסקמאות התיחסויות אחרות לאחים חשובים (למשל אחיו של ניקנור או אחותו של הכהן הגדול), וזאת משום שלא היה נוהג כזה. דומני שרישום כזה משמש רק לצרכי זיהוי בתוך המשפחה, בעיקר בשעת ליקוט והטמנה נוספת של עצמות, שהרי לאחר הטמנת העצמות שוב לא ראה איש את הגלוסקמה.

פרופ'  רוני רייך

המכון לארכיאולוגיה, אוניברסיטת חיפה

*****

לכבוד                                                                                               16.6.2003

דר' גדעון אבני

רשות העתיקות

ירושלים

הנדון: כתובות "בדק הבית" ו-"יעקוב אחי ישוע"

כידוע לך, הגשתי לך חוות דעת בכתב שבה הבעתי את דעתי כי שתי הכתובות הנ"ל הן אותנטיות. בקשר לכתובת "בדק הבית" גם הייתי בדעה שיקשה למצוא אדם שיהיה בקי בכל האספקטים הלשוניים, התוכניים והפיסיקליים, עד שיהיה מסוגל להוציא תחת ידו יצירה כזו. 

בישיבת הסיכום של הוועדה שלנו (ועדת הכתב והתוכן) ציינתי לפני עמיתי  כי השיטה שנקטתי הייתה להניח מראש שהכתובות הן אותנטיות אלא אם אשתכנע בעצמי, או אם ישכנעוני חוקרים אחרים, שהן אינן כאלה.

עמיתי בוועדה לא שכנעוני.

לעומת זאת הוצגו בפני הוועדה שלנו גם תוצאות הוועדה המקבילה (ועדת החומר). בעיקר הובאו תוצאות הבדיקות הגיאולוגיות החדשות שערכו הדר' אבנר אילון מן המכון הגיאולוגי ופרופ' יובל גורן מאוניברסיטת תל-אביב, הנוגעות לפטינה שבתוך האותיות של שתי הכתובות. 

כמי שיש לו ידע מסויים בתחום הגיאולוגיה, ולאור הנתונים שהוצגו, אני מוכרח לציין שהשתכנעתי שהפטינה הזו נוצרה בתוך האותיות באופן מלאכותי, ולא יכולה היתה להווצר באופן טבעי בעת העתיקה, בשתי הכתובות הנ"ל. משום כך אני נאלץ לשנות את דעתי בנדון.

פרופ'  רוני רייך

החוג לארכיאולוגיה

*****

הנדון: בדיקות אוטנטיות גלוסקמת יעקב אחי ישוע וכתובת יהואש

מוגש בזה תקציר של תוצאות הבדיקות אותך ערכתי במעבדות המכון הגיאולוגי בירושלים

בפטינות מגלוסקמת "יעקב בר יוסף אחי ישוע" ו"כתובת יהואש". בדו"ח זה, המונח "פטינה"

מתייחס לשכבת הבליה החיצונית. הפטינה נוצרת כציפוי פני שטח כתוצאה מהמסת  מרכיבי

סלע הסביבה על ידי מי גשם שחילחלו דרך הקרקע והסלע והשקעה מחדש. באזורים גירניים

(כמו הרי יהודה) הפטינה מורכבת בעיקר מקלצית (פחמת הסידן - ₃ CaCO).

הבדיקה נועדה לקבוע באם הפטינה התפתחה על פני הפריטים באופן טבעי בתנאים המתאימים

לאלו המצויים בהרי יהודה.

ברצוני להדגיש כי מטרתו של תקציר זה לפרט את מכלול תוצאות הבדיקות והמסקנות המתבקשות מהן. המסמך המוגש אינו מהווה מאמר מדעי שפיט ולא נכללו כאן כללי הכתיבה

והציטוט המקובלים. בבוא הזמן יפורסמו תוצאות הבדיקות במתכנות המקובלת של מאמר מדעי בספרות מקצועית.

עבודתי התמקדה בבדיקת מקוריות הפטינה המכסה את האותיות בגלוסקמת "יעקב אחי ישוע"

והפטינה המכסה את האותיות ופני השטח בכתובת יהואש.

עבודתי התמקדה בקביעת ההרכב האיזוטופי של החמצן (יחסי האיזוטופים ¹⁸O/¹⁶O ) בקלציט ממדגמי פטינה שונים. ההרכב האיזוטופי של חמצן נקבע על ידי טמפרטורת ההשקעה וההרכב האיזוטופי של המים מהם שקעה הפטינה. המדידות בוצעו באמצעות מס-ספקטרומטר לאיזוטופים יציבים במעבדות המכון הגיאולוגי בירושלים. דיוק המדידה הו 0.1 פרמיל.

שיטת הבדיקה מסתמכת על נתוני רקע של מחקרי המכון הגיאולוגי לגבי אזור הרי יהודה. אלה

מראים בברור כי ההרכב האיזוטופי של חמצן ((d¹⁸Oבפטינה קרבונטית ששקעה בפני השטח או בקבורה לא עמוקה באזור באלפיים השנים האחרונות הוא בתחום 6- עד 4- פרמיל (PDB). הנחת העבודה היא שהרכב שונה של הפטינה באותיות מצביע על טיפול מלאכותי בפטינה. הנחה זה נבדקה על ידי בדיקת הפריטים הנדונים וכן פריטים נוספים שנדגמו מהאוסף המצוי במוזיאון רוקפלר.

נבדקהו פטינות מפני השטח (להלן פטינת פני שטח) ופטינות אשר גורדו מתוך האותיות (להלן

פטינת אותיות) בגלוסקמאות אשר מספרו הקטלוגי 41.127, 36.2175, 236.913. בכל המדגמים

נתקבלו ערכים איזוטופיים של חמצן בתחום הצפוי של 4- עד 5- פרמיל (PDB).

 ב - 8 דוגמאות אשר נלקחו מאזורים שונים בגלוסקמה, כולל הרוזטה המצויה בדופן האחורית של הגלוסקמה. בכל המדגמים נתקבלו ערכים איזוטופיים של חמצן בתחום

הצפוי לפטינות מגלוסקמאות בהרי יהודה, 4- עד -6 פרמיל (PDB).

מהכתובת "יעקב בר יוסף אחוי דישוע". פטינה נדגמה מתוך "ק" של יעקוב, "ר" של בר,

 "ו"  ו - "ס" של יוסף, "ש" , "ו" ו - "ע" של ישוע.

ההרכב האיזוטופי של 6 דגימות נמצא בטווח ערכים שליליים מאד של חמצן. הערכים

נעים בין 7.5- עד 10.2- פרמיל, והם שונים מאד מהערכים המקובלים בהרי יהודה.

רק בדוגמא אחת, פטינה אשר גורדה מה - "ע" של ישוע , התקבל הרכב בתחום הצפוי

(5.8- פרמיל). הגלוסקמה נחצבה בסלע קרטון שהרכבו גם כן CaCO₃ . ההרכב האיזוטופי

של החמצן בסלעי קרטון בהרי יהודה נע בתחום הערכים של 1+ עד 2- פרמיל. ברור כי במידה

ובמהלך דיגום הפטינה נכנסו למידגם חלקי סלע מקורי, יהיה ההרכב האיזוטופי שיתקבל פחות שלילי. סביר כי זה המקרה לגבי הדוגמא מאות "ע" של ישוע.

1.      ההרכב האיזוטופי של החמצן בפטינת "האותיות" בגלוסקמה שונה בברור

מההרכב האיזוטופי של החמצן בפטינת "פני השטח" בגלוסקמת יעקב אחי ישוע,

כמו גם מפטינה אשר נדגמה מגלוסקמאות אוטנטיות שונות, ושונה גם מטווח

הערכים הצפוי לפטינות קרבונטיות השוקעות כיום, ושקעו בהרי יהודה באלפיים

השנים האחרונות.

2.      בהנחה של תנאי קבורה מקובלים, ההרכב האיזוטופי של החמצן בפטינת

האותיות לא יכול היה להיווצר באופן טבעי בתנאי הטמפרטורה והרכב המים

האופיניים

כתובת יהואש חרוטה בסלע המורכב ממינרלים סיליקטיים ואינה מכילה קרבונט.

נדגמו פטינות מפני השטח של הכתובת, 3 דוגמאות פטינה מצידו האחורי של

הלוח, ו - 3 דוגמאות של פטינה אשר גורדה מתוך אותיות מאזורים שונים של הכתובת.

הפטינה אשר נדגמה מצידו האחורי של הלוח מורכבת מסיליקה בלבד, ולא הכילה כלל

קרבונט.

המדגמים אשר נדגמו מפני השטח של הכתובת התחלקו לשתי קבוצות:

א.      דוגמאות פטינה בעלות ערכים איזוטופיים שליליים מאד של חמצן 7.3- ו- 8.4- פרמיל.

ב.      דוגמאות פטינה בעלות ערכים איזוטופיים גבוהים יחסית, 1.7- ו - 0.9- פרמיל, בדומה

לערכים האופיניים לגירים ימיים. הקרבונט המרכיב את הפטינה בקבוצה זו הוא ללא ספק

ממקור ימי לפני נוכחות מאובנים מיקרוסקופיים ימיים (פורמיניפרים). לא נמצאה בכתובת

יהואש פטינה בפני השטח או באותיות, בעלת הרכב איזוטופי האופיני לפטינה השוקעת

באופן טבעי בהרי יהודה.

יהואש שונה בברור מטווח הערכים הצפוי לפטינות קרבונטיות השוקעות כיום, ושקעו בהרי

יהודה באלפיים השנים האחרונות.

של החמצן בפטינה לא יכול היה להיווצר באופן טבעי בתנאי הטמפרטורה והרכב המים

האופיניים להרי יהודה באלפיים השנים האחרונות.

יהואש, כמו גם פטינת "האותיות" בגלוסקמה המכונה "יעקב אחי ישוע" שונה בברור

מהרכב הפטינה המכסה את פני השטח של גלוסקמה זו, פני שטח ופטינת "אותיות"

אשר נדגמו מגלוסקמאות אוטנטיות.

א.      אם נניח שפטינת "האותיות" נוצרה בטמפרטורת פני השטח (18-20°C) האופיניות

גם למערות וחתך הקרקע, ההרכב האיזוטופי של החמצן המחושב במים היה צריך להיות

נמוך מ - 10- פרמיל. מים כאלה אינם קיימים באזור הרי יהודה ובארץ כולה. מים כאלה

מצויים באזורים הקרובים לקטבים.

ב.      אם נניח כי פטינת האותיות נוצרה ממים בעלי הרכב איזוטופי האופייני למים בהרי

יהודה, ההשקעה הייתה מתרחשת בטמפרטורה מחושבת של40-50°C . טמפרטורה כזו

גבוהה מהמצופה בקרקע ובמערות בתנאי האקלים של ירושלים.

לעומת זאת, את הרכב הפטינה המדוד ניתן לקבל בדרכים מלאכותיות. את ההרכב

האיזוטופי החריג של הפטינה בגלוסקמת יעקב אחי ישוע ובכתובת יהואש ניתן להסביר

ביצירה מלאכותית באמצעות כתישה והמסה (אפילו חלקית) של קרבונט במים חמים

והשקעתם על פני השטח של כתובת האותיות בגלוסקמה ועל פני לוח יהואש. החימום

בא כדי להבטיח צמידה טובה של הפטינה. אפשרות נוספת היא כתישת הקרבונט,

מריחתו על פני השטח באזורים המתאימים והכנסת הפריט כולו לתנור.

                                                     

                                                              דר' אבנר אילון    

*****

אורנה כהן

שימור עתיקות

לפני למעלה מעשר שנים פנה אלי עודד גולן והציג עצמו כמהנדס, נציג של

 קבוצת משקיעים המשפצת מבנים היסטוריים. הוא ציין את החאן בשער-הגיא

כמבנה שהם עומדים לשפץ. לדבריו הוא בדק את נושא יצירת פטינה ישנה על

גבי אבנים חדשות המשולבות בבנין. הבאתי לפניו מספר מאמרים ודנו בנושא.

כעיקרון הפטינה מורכבת מאוקסילטים שהם תוצר של פעילות אורגנית על פני

האבן. במעבדה ניתן ליצור זאת באופן מזורז ע"י בנית תנאים מתאימים.

לאור הספקות העולות ביחס למקוריות העתיקות שבאחזקתו של מר גולן אני

מוצאת כי חשוב לדעת שהמידע הנ"ל קיים ברשותו.

מבדיקת הגלוסקמה עצמה עולה כי היא מקורית. הכתובת על גבי הגלוסקמה

מעלה חשדות לזיוף מהסיבות הבאות:

הפטינה באותיות גרגרית, פריכה ומתפוררת למגע. היא אינה דומה לפטינה

שנוצרת בתהליך טבעי. נראה כי נעשה שימוש באבן גיר כתושה שעורבבה

במים והוכנסה לאותיות.

על צד הגלוסקמה עם הכתובת חיפוי של גיר אבקתי עדין שיושב על גבי

הפטינה המקורית. כנראה הוא נועד לטשטש התערבות בכתובת.

בבדיקת הכתובת נאסף חלק מהחומר הגרגירי שבאותיות לבדיקות מעבדה.

בחינה מקרוסקופית לאחר תהליך האיסוף הנ"ל מראה שבחלק השני של

הכתובת "…אחי ישוע" ניתן להבחין בתוך האותיות בפטינה צהבהבה כמו

זו שעל פני הגלוסקמה. לעומת זאת בחלק הראשון של הכתובת לא ניתן לאתר

פטינה דומה בתוך האותיות.

סקירת הכתובת מראה שהפטינה החומה שעל פני האבן אינה חודרת לסדק

היכן שכיום יש שבר. בהתפתחות טבעית של פטינה ניתן היא לצפות שהיא

תחדור גם לסדק.

החומר החום שעל פני האבן מסיס במים והוא כנראה סוג של אדמה ולא פטינה

ניקיון האותיות חושף אופן חריטה ע"י שיברור שנראה חדש ואינו תואם את

בלית פני האבן המקורית.

אופן סיתות האותיות אינו תואם צורות חריטה עתיקה המוכרות לי.

נראה כי בשני המקרים יש זיוף והטעיה. ביחס לגלוסקמה הרי שגם אם

חלק מהכתובת אחי ישו מקורי יש להתייחס לכתובת כולה כזיוף.

יצירת פטינות שטחיות כגון אבן כתושה בגלוסקמה ואדמה חומה בכתובת

יהועש מראה על ניסיונות זיוף פשוטים. בשני המקרים לא נעשה שימוש במידע

ביחס ליצירת פטינות שהעברתי למר גולן בעבר.

*****

לכבוד

מר שוקה דורפמן, מנכ"ל,

ד"ר עוזי דהרי,  סמנכ"ל לארכיאולוגיה,

רשות העתיקות, ת.ד. 586,

הנני מתכבד להגיש לכם בזאת תקציר של תוצאות הבדיקות שנערכו במעבדה למיקרוארכיאולוגיה השוואתית של המכון לארכיאולוגיה באוניברסיטת ת"א, לגלוסקמת יעקב בר יוסף אחי ישוע ולכתובת המיוחסת ליהואש מלך יהודה. הדגימה נערכה במתואם עם ד"ר אבנר איילון מן המכון הגאולוגי, שתוצאות עבודתו (בשיטות מחקר אחרות) תואמות את האמור במסמך זה ויוגשו על ידיו בנפרד. התקציר המפורט להלן אינו מהווה מאמר מדעי ולפיכך לא ננקטו כאן כללי הכתיבה והציטוט המקובלים. מטרתו של מסמך זה לפרט את מכלול התוצאות והמסקנות המתבקשות מהן, שבבוא הזמן יפורסמו במתכונת המקובלת של מאמר מדעי.

הבדיקות של שני החפצים נועדו לבחון את ההבטים הבאים:

א.                   הגדרה פטרולוגית של הסלע ששימש להכנת הארטיפקט תוך ציון מוצאו הגאולוגי והגאוגרפי האפשרי.

ב.                   בחינה מיקרוסקופית של עקבות החריתה או הסיתות של הכתב.

ג.                     בדיקה מיקרומורפולוגית של חומרים משניים ("פטינה" וחומרים זרים אחרים) המכסים את הסלע בחלקיו השונים, בדגש על החומרים המשניים המכסים את הכתב.

ד.                    הגדרה מינרלוגית – סטרוקטורלית של החומרים המשניים הנ"ל.

בשני המקרים, נערכו הבדיקות על פי הסדר הבא:

א.                   בחינה פרטנית של פני השטח, הכתובת והחומרים המשניים בבינוקולר סטראוסקופי בתחום הגדלות שבין 8X ל-40X, תוך צילום מקטעים שונים בכתב ובסביבתו במצלמה דיגיטלית ברזולוציה גבוהה.

ב.                   במהלך הבדיקה שבסעיף א' נערכה הגדרה כללית של קשיות וצפיפות החומר על ידי חריצתו בעץ (קיסם), במתכת (להב סכין מנתחים) ובקורונדום.

ג.                     הסרת דגימה מן הסלע לבדיקה פטרוגרפית, בדיקתה בשקף בשיטה המקובלת.

ד.                    בגלוסקמה: בדיקה מיקרומורפולוגית בשקף (לאחר הקשייה במעבדה) של העפר שבקרקעית הגלוסקמה.

ה.                   הסרה מבוקרת של דגימות מן החומרים המשניים לסוגיהם.

ו.                      בדיקה של החומרים המשניים בשקפים תחת מיקרוסקופ פטרוגרפי לשם הגדרת המינרלוגיה והטקסטורה שלהם.

ז.                     בדיקת החומרים המשניים במיקרוסקופ מטלוגרפי (באור מוחזר) לזיהוי מרכיבים מתכתיים אטומים לאור.

א.       הגלוסקמה עשויה קירטון פורמניפרי מגיל סנון שמקורו בחבורת הר הצופים, הנפוצה באזורים נרחבים בארץ ובכלל זה באזור ירושלים. זהו המסלע הרגיל ממנו הוכנו גלוסקמאות מתקופת בית שני.

ב.       בגב הגלוסקמה (בצד הנושא את עיטורי הרוזטות) ובתחתית חזיתה (צד הכתובת) ניכרים סימני בליה בצורת מכתשונים, הנובעים קרוב לודאי מהמסה ע"י מים. ניכר כי הגלוסקמה ניצבה כשגבה סמוך לקיר המערה.

ג.         פני שטח הגלוסקמה מכוסים באופן רציף פחות או יותר בציפוי דק שגוונו חום-חאקי, בעיקר חרסיתי בהרכבו (התרשמות ע"פ הבדיקה המיקרוסקופית, לא נערכו בדיקות מינרלוגיות), הנראה כ"וארניש" (rock varnish) הנגרם עקב פעילות ביולוגית של בקטריות או אצות.

ד.        במקטעים שונים בצד הגב (ובכלל זה על גבי הרוזטות) והפנים, מכוסה הוארניש בפאטינה קלציטית. זו יוצרת באזורים שונים התגבשויות דמויות כרובית תוך גידול ניכר של גבישי הקלציט (לגודל תת-מילימטרי). תופעה זו מצביעה על תהליך התגבשות איטי וממושך בזמן. הפאטינה קשה (נחרצת בסכין) וצמודה בחזקה לפני השטח.

ה.       באזור הכתב בלבד מופיע חומר כיסוי נוסף שגוונו אפרפר (להלן: ציפוי הכתב). חומר זה ייחודי לגלוסקמה זו ולא נמצא על גבי גלוסקמאות אחרות מאוספי המדינה שנבחנו על ידינו במחסני מוזיאון רוקפלר. ציפוי הכתב רך מאד (נחרץ בקיסם), לעיתים גבשושי ובד"כ הומוגני וממלא את המקטעים הנמוכים באזור הכתובת ובכלל זה הכתב. חומר זה מכסה את הוארניש באזורים שבסמוך לכתובת.

ו.          חריצים וחריתות (סימני עיבוד) אחרים באזור הכתובת מצופים בשכבת הוארניש.

ז.         הכתובת לכל אורכה חרותה אל תוך הוארניש וקוטעת אותו.

ח.       בדיקה מיקרוסקופית של ציפוי הכתב מגלה כי הרכבו קלציטי. הקלציט קריפטוקריסטליני (כלומר גודל גבישיו תת-מיקרוסקופי). נפוצים בחומר קוקוליתים (מיקרו-מאובנים של פורמניפרה, כלומר פלנקטון ממוצא ימי) המצויים בסלעי משקע ימיים (קירטון).

ט.       הסדימנט שבתוך הגלוסקמה הוא של קרקע רנדזינה הררית חומה ובה כ-50% חלקיקי עצם מיקרוסקופיים, מרביתם מצביעים על חימום לטמפרטורה ניכרת. הסיבה לתופעה האחרונה טרם הובררה.

א.       הגלוסקמה אוטנטית הן מבחינה טיפולוגית והן מבחינת הפטינה והוארניש המצפים אותה. הצטברותו של הוארניש נחשבת לתהליך ממושך בזמן. נראה כי גם הצטברות הפטינה היתה ממושכת.

ב.       הכתובת נחרתה (או לכל הפחות נוקתה לכל אורכה) בעת המודרנית. בהקשר זה יצויין כי שינויי הסגנון בין מקטעים שונים בכתובת עשויים לנבוע משימוש במקורות שונים (מקטעים מצולמים מכתובות של גלוסקמאות אחרות, כדוגמת אלה המופיעות בספרו של ל.י. רחמני) והעתקתם (ככל הנראה בעזרת נייר העתקה) לדופן הגלוסקמה קודם לחריתתה.

ג.         ציפוי הכתובת איננו טבעי. הוא נעשה ככל הנראה על ידי פירור והמסה של קירטון (אולי אבקת החריתה) במים חמים ושפיכת התרחיף על גבי הכתובת ואזורה, לצורך טישטוש החריתה הטרייה.

א.       בבדיקות שנערכו בעבר במכון הגאולוגי על ידי אילני, רוזנפלד ודבורצ'ק זוהה הסלע עליו נחרתה הכתובת כאבן חול תת-ארקוזית מתצורת שחורת (קמבריום). בדיקתנו הפטרוגרפית שינתה הגדרה זו. הסלע הוא גרייווקה שעברה מטמורפיזם מדרגה נמוכה (low-grade metamorphic greywacke). המינרלוגיה: סרציט כצמנט, בגרגרים שולטים קוורץ ובצר (האחרון מעניק לסלע את הגוון השחור) בתוספת פלגיוקלז, אפידוט, זירקון וקלציט.

ב.       בהתאמה משתנה מוצאו האפשרי של הסלע. סלעים מסוג זה אינם מוכרים מא"י ומסביבתה. מסלע דומה מופיע במכלול מאמוניה שממערב לגוש הטרודוס שבקפריסין ובאזור באאר-באסיט שבצפון החוף הסורי.

ג.         בגב הסלע מופיעים ריכוזי פטינה בגווני לבן-קרם עד חום בהיר. הפטינה קשה (אינה נחרצת בסכין אך נחרצת בקורונדום) ובעלת שולים המגלים מבנה מיקרו-שכבתי (microlaminated), וצמודה בחזקה לסלע (נדרש איזמל קטן להפרדתה ממנו). בדיקה פטרוגרפית מעלה כי הרכבה מצורר (silicified) לחלוטין ונעדר קרבונטים (קלציט ודומיו). הרכב פטינה זה קשור להרכב הסלע (עשיר הקוורץ) אך אינו סביר כתצביר שהיה אמור להיווצר בסביבה הקרבונטית של הרי ירושלים.

ד.        פני שטח הכתובת והאזורים שבשולי הסלע, כמו גם אזורים מסוימים בגבו, מכוסים בחומר חום-אדמדם עד לבנבן הממלא את האותיות, בעיקר בצידה השמאלי-תחתון של הכתובת (להלן: ציפוי הכתובת). חומר זה רך ונחרץ בגפרור.

ה.       בדיקה מיקרוסקופית של ציפוי הכתובת מגלה כי זה מכיל חומר מפוחם בפיזור דליל ובגושים המגיעים לגודל של עד כחצי מילימטר (במקרים ספורים עד כמילימטר). בדיקה במיקרוסקופ מטלוגרפי בהגדלה של 100X מגלה גרגרים מעוגלים של מתכת ללא קורוזיה (כנראה הזהב אליו התייחסו אילני, רוזנפלד ודבורצ'ק במאמרם) בפיזור דליל מאד. (יתכן שבתחומי המיקרון התפוצה גדולה יותר).

ו.          בדיקה מיקרוסקופית של ציפוי הכתובת מגלה כי זה מכיל שני מרכיבים עיקריים: קירטון מומס ובו מיקרו-מאובנים (כבציפוי הכתב של גלוסקמת יעקב) וחרסית עתירת תחמוצות ברזל שגוונה חום-אדום (לא הוגדרה המינרלוגיה שלה באנליזת XRD בשלב זה). הצירוף איננו טבעי, כלומר: אין זו קרקע רנדזינה ממוצא קירטוני, אלא תערובת בלתי תלויה של שני המרכיבים.

ז.         ציפוי הכתובת איננו מכיל תוצרי שריפה למעט החומר המפוחם. נעדרים ממנה פיטוליטים ו"רומבוס" (גבישי קלציום-אוקסלט מרקמות צומח שהפכו לקלציט). לפיכך נראה שהפחם איננו מרכיב המהווה חלק אינטגרלי מן הסדימנט שיוצר את ציפוי הכתובת.

ח.       כאשר מוסר ציפוי הכתובת מן האותיות באמצעות מטלית לחה, מתגלים בתוכן סימני סיתות וליטוש הנראים כטריים.

א.       הסלע אקזוטי לסביבות א"י. יתכן שהוא חלק מפריט ארכיטקטוני שנבחר בטעות עקב דמיונו החיצוני לסלע בזלת דקת גביש. יצויין כי לשימוש במסלע אקזוטי כזה אין מקבילה בכתובות מתקופת בית ראשון. גב הסלע ושוליו סותתו בעבר הרחוק כמשתמע מקיומה של פטינה סיליקטית על פניהם במקטעים שונים.

ב.       סימני הכתב (ובעיקר הקטעים הנמוכים) לא עברו תהליכי קורוזיה ניכרים, כמצופה מכתובת עתיקה.

ג.         ציפוי הכתובת שונה בהרכבו מן הפטינה שבגב הסלע. במהותו הוא נראה כתערובת מלאכותית של חרסית, קירטון מפורר, חומר מפוחם וגרגרים מיקרוסקופיים של מתכת (זהב?).

ה.       קיים דמיון רב, הן בקונספציה והן בשיטה, בין ציפוי הכתובת במקרה דנן זה לבין כיסוי הכתב בגלוסקמת יעקב בר יוסף אחי ישוע.

א.       הכתובות על גבי שני הפריטים הן זיופים שנעשו בעת החדשה.

ב.       שיטת הפטינציה המלאכותית של אזור הכתב זהה בשני המקרים. בכתובת יהואש הוספו לפטינה המלאכותות חרסית עתירת תחמוצות ברזל ופרורי פחם עתיק לשם הענקת גוון אדמדם-כהה התואם בהכללה את צבע הסלע. יתכן שבשלב כלשהו נעשה נסיון שלא עלה יפה לצפות את פנים האותיות בזהב.

פרופ' יובל גורן

החוג לארכיאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום

והמעבדה למיקרוארכיאולוגיה השוואתית

אוניברסיטת תל-אביב

*****

הגלוסקמה תדון להלן על-ידי פירוט הדפנות:

הגלוסקמה המדוברת נועדה להסגר במכסה שטוח, בשיטה המכונה מכסה הקלמר. לצורך הכנסתו הותקנה על פתחה העליון של הגלוסקמה, בשני צדדי האורך ופחות מדגש גם בצד הרוחב הפנימי, מדרגה ישרה בעלת שלח צר, בדמות האות ח.

על ארבע הדפנות של הגלוסקמה נחרטו קוים ישרים מעשה מפסלת עדינה או חרט מתעגל בקצהו, במקביל ובהתאמה לקווים החיצוניים של אותה הדפן.

על צד הרוחב השמאלי (2) היו קוים כאלה לאורך שלושה צדדים-מימין, משמאל ולאורך הצד התחתון. על חזית צד רוחב זה (2) ובמידה פחותה גם על צד הרוחב האחר (3) מצויים סימני חריטה דקים, שאינם מתפשרים כדגם מזוהה.

נראה כי הפנים החיצוניים של הגלוסקמה נבצעו באדום, אפשר ממקור אורגאני.

על הצד הארוך המעוטר (1) מצויים שרידיהם של שני מעגלים חרוטים בקו דק.

כל אחד מהם נעשה מקוים מקבילים של שני מעגלים קונצנטריים. ניתן להבחין היום בהיקף של המעגלים למרות שחלק ממתארם נפגע על ידי בליה (ארוזיה) טבעית. האומנים סמנו את המעגלים הללו בקווי ההיקף שלהם בעזרת מחוגה עם קצה מחודד דמוי מסמר או חוד כלשהו. הקווים של המעגלים דקים מהקווים הישרים שעל ארבע הדפנות. העיטור של צד אורך זה (1) נעשה בדגמים הרגילים המקובלים בחלק מהגלוסקמות המעוטרות מימי הבית השני; ניתן להבחין בסימנים של עלים מעשה מחוגה וסביר כי בכל אחד מהמעגלים הללו היו שישה עלים קונצנטריים מעשה מחוגה. הקווים של העלים לא נחרתו לעומק בטכניקה המכונה "חתך כפיסי" או בטכניקת החריטה של קו דק, המכונה גם עיטור חריטת מסמר, ומשמש למילוי שטחים קטנים ומגדרים.

טכניקה זו בשימושה למילוי של שטחים, מכונה שיטת קו סכסך (זיג זג). נדמה כי הגלוסקמה תוכננה להיות מעוטרת בטכניקה זו. טכניקת הקו הדק חסרה גם כמילוי הרצועה בין קווי המעגלים או מהמסגרת לאורך הדפנות. הטכניקה המכונה "חתך כפיסי" רווחה בעיטור גלוסקמות בעיקר עד שנת שבעים. שיטת הקו הדק והסכסך (זיג זג) אף היא שכיחה בעיטורי גלוסקמות. ברגיל מתוארכות גלוסקמות מעוטרות באמצעותה לאמצע המאה הראשונה לסה"נ ולפרק הזמן שלאחר מכן. יש אף גורסים כי עיקרם מהתקופה שלאחר שנת שבעים. שכיחותם רבה בפריפריה סביב ירושלים ובאזורים מרוחקים ממנה כמו הר ושפלת יהודה.

צד האורך האחורי (4) היה במקורו ללא עיטור. עליו נחרטה והכתובת יעקוב בר יוסף אחוי דישוע. הכתובת מחזיקה חמש מילים המורכבות מעשרים אותיות. הכתובת נחרטה בחלקה הימני של הדופן במחצית גובהה לערך.

הגלוסקמה על עיטוריה שהתה זמן ארוך מאד במערת קבורה או בחלל כלשהו.

דפנות הגלוסקמה כולל הסימונים והעיטורים, לבד מהכתובת, עברו תהליך משמעותי וממושך של בליה (ארוזיה) עדינה. ארוזיה זו היא כנראה תוצאה של רטיבות והתייבשות עונתית במהלך מחזור שנתי. הארוזיה ניכרת בעיקר בחלקים מסוימים של הדפנות ואינה אחידה בכולם. כתוצאה מהשהות הארוכה במערת הקבורה נוצר במקביל מעטה דקיק של פטינה על פניה, כולל על קווי העיטור. הפטינה נוצרה על ארבע הדפנות החיצוניות של הגלוסקמה וניכרת בהתאמה מסוימת להתרחשות הפגיעה הארוזיבית; במקומות שניכרת אירוזיה הפטינה נשמרה פחות. מעטה הפטינה אינו ניכר באותה המידה על צידם הפנימי של הדפנות.

בהשוואה לגלוסקמות אחרות שנמצאו בחפירות ניתן להעריך כי הגלוסקמה הנדונה הוצבה במערת קבורה ולא הופרעה מאז ועד גילויה החדש.

זו נחקקה כאמור על צד האורך האחורי (4) בחלקה הימני של הדופן במחצית גובהה לערך.

הכתובת שונה משהו בין שני מרכיביה: ברי כי האותיות בצמד המלים אחוי דישוע חקוקות באורח פחות עמוק מהאותיות בצד הימני של הכתובת. נדמה כי הכותב היה פחות בטוח או נחוש בעת כתיבת שתי המלים השמאליות.

לא נראה סביר בעיני כי מדובר בשני כותבים, בשני כתבי יד שונים או כתיבה בפרקי זמן שונים. כך לא סביר כי מדובר בתוספת מאוחרת יותר אשר בכתיבתה התכוון החורת להסביר אודות הנקבר שעצמותיו נלקטו בגלוסקמה.

רק  האות ע בשם ישוע שבצד השמאלי חקוקה לעומק, בדומה לאותיות שבשלוש המלים הימניות. ניתן לשער כי הכותב נתכוון לשוות לאות ע בסיום צורה וביצוע דומים לאות ע שבשם יעקוב.

על חוסר מיומנותו של הכותב בחקיקת העתיקה ניתן ללמוד מעיצובו השונה של האותיות ב הסמוכות במילים יעקוב בר. החריתה של הכתובת נעשתה במובהק בפרק זמן שונה מההתקנה הראשונה של הגלוסקמה ומעיטורה המקורי בקווים לאורך הדפנות וסימון החרוטות על צד אורך 1. בתוך האותיות החקוקות לעומק רב ביחס של חמש המלים של הכתובת אין פטינה זהה לזו המצויה על פני ארבע דפנות הגלוסקמה והמכסה אף את קווי העיטורים הנזכרים. ניתן לשער כי חורת הכתובת ניסה לשוות לאותיות הכתובת עתיקות ואותנטיות, בדומה למצוי על הדפנות, בדרך של מילוי או משיחה בנחל או בחומר אחר כלשהו המכיל צבע בגוון חום אדמדם.

הכתובת נראית חדשה החקיקה של הכתובת ניכרת במובהק בעומק האותיות ובהעדר הפטינה לעומת הדפנות ולכן אלו פורטו למעלה עם עיטורן. הכותב ניסה לתת לאותיותיה צורה קדומה תוך שימוש בדוגמאות מכתובות בנות הזמן. נקל לראות את כוונתו לשבות את עין המסתכל המודרני על ידי שימוש בצורת האותיות הקרובות ביותר לכתיבה חדשה. מיקום הכתובת ודרך עיצוב

אותיותיה נעשו בדרך של "מונומנטאליות" המעצימה את עצמה. רובן המוחלט של החרותות והכתובות על גבי גלוסקמות נעשו בצורה רשלנית וסכמאטית. הכותב היה מודע למעשיו וכוונתו נועדה לאפשר התרשמות במבט ראשון מהכתובת ויכולת של קריאתה בקלות יחסית.

הערות בנושא התוכן וההקשר ההיסטורי:

הגלוסקמות בעלות כתובות מפורטות עם ציון של שלושה דורות, הדגשת אחיו של הנקבר, ציון מוצאו של הנקבר וכו' הגיעו מהקשר (קונטכסט) ארכיאולוגי של מערות קבורה משפחתיות ובקבוצות; הגלוסקמות הבודדות עם כתובות מפורטות, שאין יודעים מוצאו, הופרדו קרוב לודאי מהאחרות על ידי חופרים בלתי חוקיים, סוחרי עתיקות ושאר סרסורים, קרוב לודאי בעת גילוין או סמוך להצעתן למכירה. אין גלוסקמות עם כתובות מפורטות ביחס שנמצאו כבודדות או בזוגות. כך גם אין בממצא הארכיאולוגי המדווח גלוסקמה בודדת עם כתובת עליה. כל הקבוצות הגדולות של גלוסקמות מקורן במערות קבורה וכל הגלוסקמות הנושאות כתובות באות מקבוצות כאלה. למשפחתם של ישו ויעקב לא הייתה מערת קבורה בירושלים של המאה הראשונה ובידוע

חלפו אך שנות דור לערך בין מותו של ישו לבין מות יעקב. לא ידוע על פי הכרת פרטי חייהם של האדונים ישוע ויעקב כי המשפחה הנצרתית עברה לירושלים. כך לא סביר כי במשך כשלושים שנים אלו התפתחה בירושלים קבורה של משפחה ענפה, הנקשרת לישו וליעקב אחיו, אשר בה היה צורך לציין על גלוסקמה את שם הנפטר על מנת להבדילו מאחרים. לאור המוצע לעיל כי גלוסקמה כזו תבוא ברגיל מקבוצה גדולה של גלוסקמות לא סביר כי מקורה של גלוסקמת יעקב בר יוסף הנדונה במערת הקבורה של המשפחה הנזכרת. ההסבר כי הנוצרים הראשונים נקברו בירושלים במסגרת קבורה נפרדת משלהם. חסרה עדיין עדות או הוכחה. האפשרות של קבורה כיתתית

קיימת, אך לא נראה סביר כי יציינו את הגלוסקמה בדרך שבה נחרתה הכתובת החדשה, המשתייכת במובהק לקבוצת הממצא של ההקשר המשפחתי.

בניתוחים הסטטיסטיים של שמות על גלוסקמות נמנו חמישה פרטים עם השם יעקב. ראוי לציין כי שניים מהם מקורם מאתר הנמצא במרחק של מאה ק"מ מירושלים והמדגם או קבוצת ההתייחסות קטנה לפיכך בהרבה. כל הנושא הסטטיסטי ראוי אף הוא לדיון מפורט.

                                                                 פרופ' עמוס קלונר 

*****

THE COMMITTEE FOR EXAMINATION OF THE WRITING AND CONTENT

THE COMMITTEE FOR EXAMINATION OF THE MATERIAL AND PATINA

THE JAMES SON OF JOSEPH BROTHER OF JESUS OSSUARY

AND THE YEHOASH INSCRIPTION

BY

DR. UZI DAHARI

DEPUTY DIRECTOR, ISRAEL ANTIQUITIES AUTHORITY

COMMITTEE CHAIRMAN, EXAMINATION OF THE MATERIAL AND PATINA

ISRAEL ANTIQUITIES AUTHORITY – ARCHAEOLOGY ADMINISTRATION

Although I have seen hundreds of ossuaries in my life, I do not pretend to be an expert on

 ossuary production techniques, or carved inscriptions, or paleography – typical script from specific archaeological periods. Therefore, regarding the question of authenticity and the inscriptions I will rely on what the experts have determined. It seems to me that my contribution will be reduced to the question of the names and the degree of authenticity they reflect. My report consists of two parts. In the first, I will discuss the elements suggesting authenticity. A subsection will deal with the question of whether the item is authentic, and the chance that the ossuary actually belonged to The Jesus’ brother. The second part will discuss components that serve to cast doubt on authenticity of the inscription.

A. No one doubts that the ossuary itself is authentic. Jerusalem is full of ossuaries (some are just thrown about, as in the Albright Institute courtyard). If someone wanted to forge an inscription, he could easily find an authentic ossuary for that purpose. Experts have also determined that the inscription appears authentic, and the fact that the second part seems scratched out in more cursive script ( a possible hint toward a second forger) may suggest that the reference to a brother could have been added later, in order to better identify the deceased. Two handwritings do not  necessarily prove a forgery, and perhaps point to the opposite. A forger would have tried harder to match the first and second parts.

My main claim  in this report is that, even if the ossuary is authentic, there is no reason to assume that the deceased is actually the brother of Jesus (the first Christian). From an onomastic point of view, the three names were very common in the Second Temple period. In the catalogue of names I recently published (Tal Ilan, Lexicon of Jewish Names in Late Antiquity Part I: Palestine 330 BCE – 200CE; Tübingen, 2002) listing names of 3193 men, the name Joseph is the second most popular name, Jesus is the sixth and James, the eleventh. In all, 379 men bearing these names have been documented, comprising 12% of the male population.
In my lexicon of names there are two “Jesus son of Joseph” (Rahmani’s catalogue, no. 6 and no. 51) and another “James son of Joseph” (Murba`at Papyrus no. 42). Moreover, the lexicon lists men named “Joseph son of James” ( Rahmani catalogue, no. 290); “Jesus son of James” (Greek, Tze’elim Papyrus – Discoveries in the Jusaean Desert 38, 222) and “James son of Jesus” (Babatha Archive, Yadin Papyrus 17). The reason I cite these additional artifacts is not only to show similar combinations, but also to indicate the number of families in which these names are found together.

In an article by Professor Camil Fuchs enclosed with the information we received, a statistical survey worth noting gave results for the chance that the three names would appear together during this historical period. Fuchs indicated throughout that he used very conservative methods (thereby increasing chance to the maximum at every research stage) taking a large quantity of data into account so that his analysis will be most reliable, considering the limited data actually available. He concluded that during the period of time under discussion, there could have been 3–4 persons in Jerusalem to whom  this combination of names could have applied. It appears to me that only one piece of data is missing in his analysis, which could increase the chance by several percent. I have no argument with the data chosen for study (Rahmani’s catalogue). Based on the catalogue, he too reached a similar percentage of name distribution amongst the population – Joseph 7.9%, Jesus 4.1%, James 2.1% (higher than my result, namely14% of the population). But it appears to me that the significance of this concentration was not brought into his calculations. The reservoir of names from which parents could have chosen their children’s names was small and therefore the chance of choosing these names was higher, and increased as other names were already taken in the family. It appears to me that approximately 10 people with this combination of names would be more concurrent with reality.

In the summer of 2002, before BAR published its ossuary sensation, I had the opportunity to observe and photograph its inscription. The letters were clear and their context did not raise in me any special interest. The names were plausible. This is not the first ossuary bearing the name of a sibling (see Rahmani catalogue, 570, “Shimi son of Assia brother [of] Hanin”; also an ossuary from Akeldama which I published, “Natira, brother, father mother of Natira” and an ossuary published by Avigad found in the Russian Monastery of Mount Scopus “Miriam my only sister”). Ossuaries bearing the names “Jesus son of Joseph” have been found in Jerusalem in the past, and on two occasions, also raised no small amount of interest. In the late 1920s an ossuary bearing the inscription Jesus son of Jehoseph appeared on the antiquties market (Rahmani catalogue, no. 9), raising a great uproar in Europe (see L.H. Vincent, “Épitaphe prétendue de N.S. Jésus-Christ,” Atti della pontificia: accademia romana di archeologia:Rendiconti 7 [1929-31] 213-39). Slightly less of an uproar was caused by an ossuary revealed to a team from the BBC in 1996 that came to photograph a film for Easter on the truth of the empty tomb claim. Rahmani’s catalogue documents an ossuary inscribed with the names “Jesus son of Jehoseph. This ossuary was used by the TV crew as proof that Jesus was not buried at Golgotha and was not resurrected, but buried by his family in a secondary burial in the area that is Talpiot Mizrah today. These two cases clearly indicate that Christian scholars will alway be interested in artifacts from the period of early Christianity, using these finds to blow out of all proportion, their Christian religious relevance in an attempt to prove (or disprove) the truth of that religion.

I conclude that even if the ossuary were authentic, there is still no reason to believe that the deceased was actually the brother of Jesus.

B. Is the ossuary authentic? One point not taken into account when considering the question of authenticity of the ossuary inscription is the question of orthography. I have observed that during the Second Temple period the name Joseph was always written as Jehoseph (Tal Ilan, לשוננו נב [תשמ"ת] 1-7). Although I have listed several exceptions in my lexicon, such as: two ossuaries (out of 32, Rahmani catalogue, no. 573; Peuch, Liber Annus 32 [1982] 358), also in the Bnai Hazir inscription (Corpus Inscriptionum Judaicarum 1934) and Papyrus Murba`at nos. 28 and 31; three times in the Yadin Papyrus 7 and once in Yadin Papyrus 44, as compared to nearly 50 instances of  “Yehoseph. The appearance of the name in the form “Joseph” as on the ossuary is very rare and raises doubts about its authenticity.

Similarly, it can be said that the spelling יעקוב, with vav, was found on two ostraca at Masada, but never on any papyrus or ossuary of the period. On the other hand, inscriptions of this form in the Jewish Diaspora were preferred, as can be seen from leafing through the pages of Corpus Inscriptionum Judaicarum.

The spelling יוסף is biblical. The spelling יהוסף appears only once in a late Psalm (no.81:6) perhaps influenced by the Second Temple period custom, and therefore a person not versed in the orthography of that period would automatically choose the biblical spelling. On the other hand, the spelling יעקוב is more profuse in the Bible. It appears in the Bible five times, once in Leviticus 26:42, and four times in Jeremiah (30:18, 33:26, 46:27, 51:19). Does the choice  of the two names in their less common form on the ossuary indicate that the forger did not do his homework and chose the spelling that seemed logical to him, or does it indicate that the ossuary is authentic, and that the forger would surely have chosen the more common spelling? It is difficult to decide.

After further deliberations in the committee that investigated the James ossuary, and after reading the reports of the other experts, I would like to suggest a creative reconstruction of the process which the ossuary had undergone on the way to acquiring its present form. Both Orna Cohen and Avner Ayalon, who maintained that the patina inside the letters of the inscription had been faked, insisted that the only exception to this conclusion is to be found in the name “Jesus”. Orna Cohen wrote: “In the the second half of the inscription ‘... אחוי דישוע’ one can notice inside the letters a yellowish patina similar to the one on the ossuary surface (which is authentic – T.I.).” Avner Ayalon wrote: “Only one patina sample, scraped from the last letter of Yeshua yielded a value within the expected range”. All the epigraphists have already concluded that the hand which inscribed the words יעקוב בן יוסף is not the same one as that which inscribed the words אחוי דישוע. I thus suggest that the forger came into possession of an ossuary bearing an authentic inscription “brother of Jesus.” The name ‘Jesus (ישוע)’ was very popular in the Second Temple period spelt exactly thus (and not as the Biblical יהושע or the medieval name the Jews gave Jesus – ישו). Such an ossuary could easily fire the imagination of a forger, who added the name of the brother of Jesus Christ to the ossuary to raise its value.

I would like to end with a joke connected with the ossuary. Regarding the question of why it was necessary to mention the deceased’s brother, scholars have suggested that it was because the brother was a well known personality. Steven Pfann recently suggested the ossuary inscription “שימי בר עשיה אחוי [ד] חנין) be read as שימי בר דוסא אחוי [ד] חנין and that Hanin be identified with the pious Hanina ben Dosa חנינא בן דוסא who appears in rabbinic literature. Others suggested that he is mentioned because it was the brother who brought the deceased to burial. Of course if this is the brother of Jesus who was in the ossuary, it is not likely that Jesus was the one to bury his brother, since at this stage, Jesus was already dead. Unless we assume that this ossuary proved the words of Jesus himself “…let the dead bury the dead” (Matthew 8:22), thereby allowing Jesus to live up to his own principles.

To:
Uzi Dahari
Deputy Director
Israel Antiquities Authority

As requested, I submit my opinion regarding the authenticity of the inscriptions – Brother of Jesus Ossuary and Yehoash Inscription.

1. Ossuary “Brother of Jesus”
From my examination of the ossuary inscription and the data I received, it is my opinion, that, quite clearly, the inscription is not authentic, and was added later to the original ossuary (possibly in two stages):

                  A.                        I am not aware of any ossuary with an inscription surviving from the Second    Temple period where the letters are so deeply engraved and the decoration on the same ossuary (rossettes, in this case) so worn as in the ossuary before us (compare the photos in L.Y. Rahmani, A Catalogue of Jewish Ossuaries)

                  B.                       The inscription itself exhibits variations in handwriting, thickness and depth of the incised letters when comparing the words “James son of Joseph” to the words “brother of Jesus”. I have been told, that the committees reached similar conclusions after very precise examination. Thus, the inscription was made with two different chisels.

                  C.                       There is a significant difference between handwritings in the first and second parts of the inscription. The first part is written in the formal style of a scribe and the second part is cursive. The letters bet and kuf in the first part are characteristic writing of a scribe, and the second, cursive part has a characteristic alef.

                  D.                       When comparing the words “brother of Jesus” on this ossuary to ossuary no. 570 in the Rahmani catalog (p. 200), a surprising resemblance can be seen. The letters het, vav, and yud are quite similar, and the most exceptional letter dalet is identical. In both inscriptions, only the descending line survived. It thus seems that the writer copied the inscription from this ossuary.

In summary, the different handwritings of the two parts indicate that the inscription is not authentic, although the original ossuary may possibly have contained the first part of the inscription, the second part was added later. Based on the depth of the letters, I am uncertain of even this possibility, and it seems more likely to me that the forger wrote the inscription in two stages.

2. The Yehoash Inscription

     Regarding this inscription, I have no doubt it is forged, judging from the handwriting, spelling and language. Because I think this conclusion is clear to all concerned, and all the reasons have surely been lengthily explained by the others, I will not set them down here. If the need arises that I too offer my reasons for concluding that the Yehoash inscription is forged, I will be happy to do so.

Sincerely yours,

Esther Eshel      

State of Israel

The Ministry of National Infrastrucures
Geological Survey
30 Malkhei Yisrael St.
Jerusalem 95501, Israel

********

9 June 2003

Uzi Dahari, Deputy Director
Israel Antiquities Authority
PO Box 586
91004 Jerusalem

Subject: Examination of Authenticity of the James Brother of Jesus Ossuary
 and Yehoash Inscription

I submit herein, a summary of the results of my study in the laboratories of the  Geological Survey of Israel on the patina of the “James son of Joseph brother of Jesus ossuary and the Yehoash inscription. In this report, the term “patina” refers to an outer surface of worn, coated material, resulting from dissolution of the rock by water seepage through soil and rock and reprecipitation. In carbonate terrain (as in the Judean Hills) patina is composed mainly of calcite (calcium carbonate – CaCO_3­).

This examination aims to determine if the patina on the items is a product of a natural process occurring in the environmental conditions of the Judean Hills.

I emphasize herein that the purpose of this summary is to relate general details, results  examinations and conclusions. This document does not constitute a scientific article or report. In time, the results will be published in the usual scientific format in a professional publication.

Examination Method and Premises

My work focused on examination of authenticity of patina coating the ossuary letters and the letters and surface of the Yehoash inscription.

My work focussed on determining isotope ratio of ¹⁸ O/¹⁶ in calcite from various samples. The isotope composition of oxygen is determined by temperature of patina precipitation and isotopic composition of water from which the patina precipitated. The measurements were conducted using a stable isotope mass spectrometer in the laboratory of the Geologic Survey in Jerusalem. Accuracy of the measurement is 0.1 permil (⁰/₀₀).

The study method relied on background data from the Geological Survey’s research of the Judean Hills which clearly shows that the isotope composition of oxygen (δ¹⁸O) in carbonate patina formed on the surface or in shallow burials in the area in the last 2000 years lies within the range of -6 to -4 ⁰/₀₀ (PDB). The premise of this study is that a different patina composition in the letters indicates an unnatural patina treatment. This premise was tested through examination of the objects under discussion as well sampling additional objects from the collections at the Rockefeller Museum.

1.      I conducted comparative tests of authentic ossuaries from the collections at the Rockefeller Museum. I examined patina from the surface (henceforth, “surface patina”) and patina scraped from inside the letters (henceforth, “letters patina”) in ossuaries whose catalog numbers are: 41.127, 36.2175, and 236.913. Every sample yielded an oxygen isotope value within the expected range of -4 to -5 ⁰/₀₀ (PDB).

2.      Oxygen isotope composition of surface patina was examined on the James ossuary. Eight samples were taken from its various areas, including the rosette on the back. All samples yielded oxygen isotope values in the expected range for ossuary patina from the Judean Hills, -4 to -6 ⁰/₀₀ (PDB).

3.      Seven patina samples were scraped from inside the letters of the inscription “Ya’acov son of Yosef brother of Yeshua”. Oxygen isotope composition of 6 samples yielded very negative values for oxygen, between -7.5 and -10.2 ⁰/₀₀, varying significantly from the conventional values for the Judean Hills.
Only one patina sample, scraped from the last letter of Yeshua yielded a value within the expected range (-5.8 ⁰/₀₀). The ossuary was hewn from limestone (composition is also CaCO₃). Isotope composition of oxygen in limestone in the Judean Hills ranges from +1 to -2 ⁰/₀₀. Clearly, if during sampling, particles of the original limestone entered the sample, the measured isotope composition will be less negative. This appears to be the case in the sample from the last letter of Yeshua.

1. Oxygen isotope composition of the letters patina in the ossuary is clearly different from that of the surface patina and from patina from several authentic ossuaries. The letters patina is also different from expected ranges for carbonate patina formed in recent times, and surface patina formed in the Judean Hills in the past 2000 years.

2.Under normal burial conditions, the oxygen isotope composition in the letters patina could not have formed naturally in conditions of temperature and typical water composition in the Judean Hills in the last two thousand years.

The inscription was carved into stone composed of silicate minerals and does not contain carbonate. Patina samples were taken from the inscribed surface, 3 samples from the reverse, and 3 samples scraped from inside the letters in different areas of the inscription. The patina sampled from the reverse is composed of silica only, and contains no carbonate.
Samples from the inscribed surface divided into two groups:
A. Patina samples with very negative oxygen isotope values from -7.3 to -8.4 ⁰/₀₀.
B. Patina samples with relatively high isotope values -1.7 to -0.9 ⁰/₀₀, similar to the typical values derived from marine carbonate. The carbonate in the patina in this group undoubtedly originated in the sea as evident by the presence of marine micro-organisms (planktonic foraminifera). Patina with an isotope composition typical to that occurring naturally in the Judean Hills was not found, neither on the surface, nor inside the letters.

Conclusions
1.  The oxygen isotope composition of the surface and letters patina is clearly different from the expected value range of carbonate patinas formed in recent times in the Judean Hills, and in the last two thousand years.
2. Taking into consideration the usual burial conditions, the very negative oxygen isotope composition in the patina could not have formed naturally in the temperature conditions and water composition typical to the Judean Hills in the last two thousand years.

1.The oxygen isotope composition of the letters and surface patina of the Yehoash inscription, as well as the letters patina on the ossuary is clearly different from the composition of the patina coating the James ossuary surface, and the surface and letters patina sampled from authentic ossuaries.

2.Considering normal burial conditions, oxygen isotope composition in the Yehoash inscription and the letters patina in the ossuary could not have formed under temperature conditions and water composition present in the Judean Hills in the last two thousand years.

1^st. If we assume that the letters patina was formed at a surface temperature of 18-20⁰C, typical to caves and soil, the calculated oxygen isotope composition of water would have to be as low as -10 ⁰/₀₀. Such water doesn’t exist in the Judean Hills nor in all of Israel. Such water is found in polar areas.

2^nd. If we assume that the letters patina was formed from water with a typical isotope composition of water in the Judean Hills, the precipitation would have had to occur at temperatures of 40-50⁰C, higher than expected in Jerusalem climatic conditions in caves and underground.

On the other hand, the patina measured oxygen isotopic composition can be achieved by artificial means. The exceptional isotope composition of the ossuary patina and that of the Yehoash tablet can be explained by artificial production through the sedimentation of ground carbonate dissolved in hot water and then placed on the surface of the ossuary letters and the Yehoash tablet. Heated water was used to insure good adhesion of the patina. Another possibility is grinding carbonate, spreading it over the surface and warming it inside an oven.

Respectfully,

Dr. Avner Ayalon

*********

19 May 2003

Oded Golan contacted me over ten years ago, introduced himself as an engineer representing a group of investors who renovate historic buildings. He spoke of the Khan at Sha`ar Hagai as a one of the sites they are preparing to renovate. He said he had studied the subject of creating old patina on new stone to set into the building. I showed him a number of related articles and we discussed the subject.

Patina is composed mainly of oxylates formed as a result of organic activity on the stone surface. The production of this material can be accelerated in a laboratory by creating suitable conditions.

In view of the doubts that have arisen regarding the authenticity of the antiquities in his possession, I think it important to know that Oded Golan possesses such information.

From my examination, the ossuary appears to be authentic. Its inscription suggests forgery, for the following reasons:

-         The patina in the letters is grainy, crumbly and falls apart on touch. It is not similar to natural patina. It appears that ground chalk mixed with water was used to coat the letters.

-         A thin coat of chalk dust coats the original patina on the inscribed side, probably to camouflaging the intervention of the inscription.

-         While examining the inscription, some of the grainy material inside the letters was collected for laboratory examination. A microscopic examination revealed the same yellowish patina as on the ossuary surface inside the letters “brother of Jesus”. No similar patina, however, was found inside the letters of the first part of the inscription..

A review of the inscription shows brown patina on the stone surface that doesn’t penetrate into the crack. It is expected that the development of patina in nature would naturally reach into the crack as well.

The brown material on the stone had been dissolved in water and is probably some sort of earth and not patina. Cleaning the letters revealed that they were incised using a method of small breaks that appear new and do not match the original worn stone surface.

The method used to cut out the letters is not compatible with the known methods of ancient times.

It seems to me that both cases are forgeries and deceptions. When considering the ossuary, even though part of the inscription may be original, the inscription in its entirety is a fake.

The production of surface patina using ground stone on the ossuary and brown earth in the Yehoash inscription reveals an attempt at simple forgery. In both cases, no use was made of the information for producing patina that I had given to Mr. Golan in the past.

Orna Cohen

Conservator of Antiquities

*****

Prof. Shmuel Ahituv

April 24 2003

A. The "Yehoash inscription"

The following opinion rests on my personal impression, as well as on two articles submitted to the editorial board of the Israel Exploration Journal by Prof. Israel Eph'al (The Hebrew University) and Prof. Frank Cross (Harvard University).

Of the first line of the inscription, only the lower part of the stem of a letter and probably part of its body survive. It seems most appropriate to restore here an aleph, and if so, to restore the whole line, according to the suggestion of Cross: "אנכי. יהואש. בן. א" (I, Yehoash son of A). The number of letters in the line (12) is the same as in line 4, which is very sparse.

In line 2, after restoration, one naturally reads "חזיהו. מ[לך.י]" (haziyahu king [of] Y). According to the beginning of line 3 it is clear that "יהדה", that is 'יהודה' is to be read. But so the line will hold only nine letters. Moreover, in the missing part there is room for eight letters, while according to the natural restoration we only have three; therefore a suggestion has been put forward to read "מ[לכתי בארץ י]" that is, 'I was king over the land of Judah' or a similar phrase. This reading depends on ostracon No. 88 from 'Arad: "אנכי מלכתי בכ[ל הארץ]" (I was king over all the land), or similar phrase. But this is not a fitting opening for a royal inscription, and indeed it has no parallels among the inscriptions of the Near East, which usually open with the formula "I, so-and-so, son of so-and-so, king of…"; compare to the Mesha‘ inscription: "אנך מישע בן כמש[ית] מלך מאב הדיבני" I, Mesha son of Kamshit, king of Moab from Dibon" and likewise the inscriptions of YHWMLKH, TKNT, KLMW, ’ZTWD, PNMW and KRRKB.

Line 3: At the end of the line there remains the angular stem of the letter bet, and thus it should read "ואעש את הב[ית הזה]" (I made this house). The line holds 14 letters in all.

It should be remarked that the phrase "עש"ה בית" 'to make a house' is not the accepted one found in the Bible for building a house. It occurs in the Bible only six times. Of these, twice it refers not to a real house but to a dynasty, and specifically to the house of David: "עשה יעשה ה' לאדני בית נאמן" (1Sam. 25.28); "כי בית יעשה לך ה'" (2Sam. 7.11). The third occurrence is difficult and has not been satisfactorily explained. It deals with the Hebrew midwives in Egypt, who did not carry out the orders of Pharaoh and let the newborn live: "ויהי כי יראו המילד˙ת את האלהים ויעש להם בתים" (Exodus 1.21), and apparently here the meaning is of a dynasty as well, and not of a house made of stones and wood.

The passage in 1Kings 12.31: "ויעש את בית במות" is among the later writings that malign Jeroboam son of Nebat. Also late is the passage on the construction of the Temple of Solomon: "ויעש את בית קדש הקדשים" (2Chron. 3.8). This passage has no exact parallel in Kings, where the description of the construction of the temple always uses the root בנ"ה (BNH).

There remains a single occurrence that uses "עש"ה" (‘SH) instead of "בנ"ה" (BNH), in the story of  the house that Solomon built for the daughter of Pharaoh: "ובית יעשה לבת פרעה" (1Kings 7.8). The root עש"ה (‘SH) serves also for the construction of parts of Solomon's palace: the colonnade and the hall of justice (1Kings 7.6–7). It may be that the house of Pharaoh's daughter was considered part of the complex of Solomon's house, and therefore the rootעש"ה  was used there as well.

In a royal inscription one is to expect a high language throughout, and in a First Temple period inscription there is certainly no room for the usage of late linguistic forms. The usage of the root עש"ה is suspicious.

Lines 4–5: The sentence "כאשר נמלאה נדבת לב אש" raises some difficulties. The usage of nif‘al to indicate a state (to become full) is not standard in classical Biblical Hebrew; it uses the form qal e.g. "כי מלאה הארץ דעה את ה'" (Is. 11. 9), "ידיכם דמים מלאו" (Is. 1.15). The form nif‘al is used to indicate a change of state, e.g. "והנחל ההוא ימלא מים" (2Kings 3.17), "ותמלא ארצו כסף וזהב.. ותמלא ארצו סוסים" (Is. 2.7). In late Biblical usage these distinctions became blurred; cf. "שראשי נמלא טל" (Song of Songs 5.2).

A 'full heart' is found only in late Biblical language. Ester 7.5: "אשר מלאו לבו לעשות כן" (but with a different meaning than here); Eccl. 8.11: "מלא לב האדם בהם". The combination in the present inscription imitates what is written in the description of the service in the Tabernacle in Exodus 35.35: "מלא אתם חכמת לב". God filled Bezalel and Oholiab with wisdom, wisdom of the heart, because the heart is the seat of wisdom. Our inscription means to say that that the heart is full of generosity. The construct "נדבת לב" , generosity of the heart, is a post-Biblical form of the Middle-Ages (according to Ben Yehuda it is first documented in Alharizi, Tahkemoni 46), and is today an accepted form. The closest Biblical phrase is "נדיב לב" (Exodus 35.22; 2Chron. 29.31) and all other combinations of לב+ נד"ב are from the later strata of the Bible: "מאת כל איש אשר ידבנו לבו" (Exodus 25.2), "אשר נדב לבם להביא אתם" (Exodus 35.29), "כי בלב שלם התנדבו לה'" (1Chron. 29.9), "בישר לבבי התנדבתי כל אלה" (verse 17).

Lines 5–6: "בארץ ובמדבר ובכל ערי יהדה". According to the description in 2Kings 12, money was collected only in Jerusalem, from those coming to the Temple: "בבוא איש בית ה' ונתנו שמה (בארון) הכהנים שמרי הסף את כל הכסף המובא בית ה'" (verse 10). But according to the author of Chronicles (24.5), the priests went out to collect the money: "ויקבץ (יהואש) את הכהנים והלויים ויאמר להם צאו לערי יהודה וקבצו מכל ישראל כסף". Only after the priests and Levites failed was a chest prepared at the Temple: "ויתנו קול ביהודה ובירושלים להביא לה' משאת משה עבד האלהים על ישראל במדבר" (verse 9). But the author of the present text did not understand the verse in Chron. 24.9, where "משאת משה במדבר" refers to the donation made in the desert in the time of Moses, while he thought that the desert dwellers in the time of Yehoash were meant.

Line 7: the clause "לתת כסף הקדשים לרב" is made up of the passages in 2Kings 12.5: "ויאמר יהואש אל הכהנים כל הכסף הקדשים אשר יובא בית ה'" and 2Chron. 24.11: "ויאספו כסף לרב"

Lines 8-9: "לקנת אבן מחצב וברשם ונחשת אדם" is taken from 2kings 12.13: "ולקנות עצים ואבני מחצב" and to it is added the word "וברשם" from the description of Solomon's Temple in 1Kings 5.22, 24; 6.15, and the copper "נחשת" is taken from the repair story of the Temple in 2Chron. 24.12: "וגם לחרשי ברזל ונחשת"

"נחשת אדם" is copper from Edom,, following the famous ostracon from Tel Qasileh ("זהב אפר") and Mousaieff's (forged) ostracon which mentions "כסף תרשש". But while there is reason to mention the source of precious gold and silver, why mention the source of copper?

Lines 9–10: "לעשת במלאכה באמנה" follows 2Kings 12.16: "ולא יחשבו את האנשים אשר יתנו את הכסף על ידם לתת לעשי המלאכה כי באמנה הם עשים" (the same form recurs in the description of the repairs to the Temple by Josiah in 2Kings 22.7). While the Biblical passage explains that the people did not require accounting because they were honest "כי באמנה הם עשים", here the author followed the passage on the repairs by Josiah in 2Chron. 34.12: "והאנשים עשים באמונה במלאכה" where the meaning is that of workers doing their job well, as in the popular proverb 'לעשות במלאכה באמונה'.

Lines 10–11: "ואעש את בדק הבית". This is the crudest mistake in the inscription. 'BDQ' is a crack, split etc. The root exists in Akkadian as well: batāku, and recurs in this form in Ezekiel "ורגמו אותך באבן ובתקוך בחרבותם" (16.40). The 'BDQ BYT', i.e. the damage, needs to be repaired. Yehoash confronts the priests with "מדוע אינכם מחזקים את בדק הבית" (2Kings 12.8). The priests agree to "לבלתי קחת כסף מאת העם ולבלתי חזק את בדק הבית" (verse 9). They give money to the artisans and for the acquisition of needed materials that are needed for "לחזק את בדק הבית" (verse 13), "כי לעשי המלאכה יתנהו וחזקו בו את בדק הבית" (verse 15). Similar language is used in the story of the repairs in the time of Josiah: "לחזק את בדק הבית...לחזק את הבית" (2Kings 22.5–7). Ezekiel too, when speaking of the 'Tyrian ship' speaks of "מחזיקי בדקך" (27.27).

The author of Chronicles seldom uses the form 'BDQ HBYT' and uses instead: "לחזק את בית אלהיכם" (2Chron. 24.5), "לחדש בית ה'... לחזק את בית ה'" (verse 12), but in the story of Josiah's repairs he created a verb "לבדוק ולחזק את הבית" (2Chron. 34.10). That 'BDQ' is indeed a break is clarified by the author of Chronicles who explains the need for the repair: "כי עתליהו המרשעת (ו)בניה פרצו את בית ה'" (2Chron. 24.7).

The author of the present inscription was led astray by the modern usage in Hebrew of 'bedeq' in the sense of renovation and restoration.

Lines 11–12: "והקרת סבב" What walls are referred to? The author here clearly follows 1Kings 6.5: "ויבן על קיר הבית יציע סביב את הקירות הבית סביב להיכל ולדביר ויעש צלעות סביב". While the scripture describes the outside walls of the Temple that surround the hall and inner sanctuary, here the phrase 'the walls around' is meaningless.

Lines 12–13: "והשבכם והלולם" returns to the building of Solomon. There it is explained how one got to the galleries: "ובלולים יעלו על התיכנה ומן התכנה אל השלשים" (1Kings 6.8).  It is clear that in First Temple period writing, especially in the ninth century BCE, the letter  vav 'W' cannot stand as mater lectionis in 'WHLWLM'. Since Qimron's argument — that 'BLWLYM' in the Bible is of the root BLL — is apparently correct, the 'W' is even more out of place. The word "השבכם" also take us back to Solomon's Temple, but there only two capitals have latticework, Yakhin and Boaz: "שבכים מעשה שבכה גדלים מעשה שרשרות לכתרות אשר על ראשי העמודים שבעה לכתרת האחת ושבעה לכתרת השנית" (1Kings 7.17, 18, 20). These lattices are ajour work. It is possible that the author thought that there were balustrades in the Temple, lattices of the sort that we find in the story of Ahaziah king of Israel about whom we hear that "ויפל אחזיה בעד השבכה בעליתו אשר בשמרון" (2Kings 1.2), or perhaps thought of dovecotes (shovakhim) and chicken coops (lulim)?

Line 13: "והגרעות". These are the recesses mentioned in Solomon's Temple, in the description of how the galleries were connected to the walls of the house: "כי מגרעות נתן לבית סביב חוצה לבלתי אחז בקירות הבית" (1Kings 6.6). If we understand what the recesses are, it is not clear what needed to be done to them, as they were the least susceptible to damage of all parts of the house. It seems to me that the form 'GR‘T' is simply a mistake; the 'M' was overlooked.

Lines 13–14: "והדלתת" is also taken from Solomon's Temple: "שתי דלתות עצי ברושים" (1Kings 6.34).

Lines 14–15: "והיה הים הזה לעדת" In Biblical language ‘DWT is a covenant and all the obligations and duties resulting from it. 'ארון העדות' is the Ark of the Covenant (Exodus 16.34 and many more). The tablets are "שני לחת העדת" (Exodus 31.18).  Moses descended from Mt. Sinai carrying the two tablets of the covenant: "ושני לחת העדת בידו" (Exodus 32.15). In some instances, the form ‘DWT is in the sense of an instruction or command. See Psalms 81.6: "עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים"; Psalms 122.4: "ששם עלו שבטים שבטי-יה עדות לישראל להדת לשם ה'". Alongside the form ‘edut is the form ‘edot in the sense of obligations and commandments. This form is seen in passages such as Deut. 6.17: "עדתיו וחקיו". This meaning is commonly found in Psalms, e.g. 119.168: "שמרתי פיקודיך ועדתיך". Whoever composed the present inscription, used the meaning in modern Hebrew today, ‘edut, testimony of a witness. This use, which is not that of the Bible, is first found in Ben Sirah: "טוב על לחם תברך שפה עדות טובו נאמנה" (31.40, ed. Segal, p.196) and is commonly used by the sages. In Biblical language this should have been 'והיה היום הזה לעד' 'this day is witness'. Even so the day cannot be a witness, since it passes. The witness is in fact the tablet into which the inscription is cut. Cf. Gen. 31.52: "עד הגל הזה ועדה המצבה". Had he known Biblical language, he would have written 'והיה הספר הזה לעד'.

There is here a following of usages like "העידתי בכם היום" (Deut. 4.26; 8.19; 30.19); "הנה אנכי מעיד בכם הים" (Deut. 32.46); "כי העידתי בכם היום" (Jer. 42.19) — para-biblical writings, as well as "והיה היום הזה לכם לזכרון" (Exodus 12.14), which deals with the Passover festivities that return every year.

The meaning of ‘edut in connection with the crowning of Yehoash as king is not clear; "ויתן עליו את הנזר ואת העדות" (2Kings 11.12 = 2Chronicles 23.11), but neither is it of relevance here.

Line 15: "כי תצלח המלאכה". The form 'כי צלחה המלאכה' would have been more appropriate, because it was finished, and not an imperfect form. It is not like "ותשלם כל המלאכה" (1Kings 7.51), where the form "WTSLM" appears with the 'vav' of continuity.

Line 16: "יצו ה' את עמו בברכה". Not only have we not found an inscription where the owner asks God to bless someone else without even mentioning himself (as for example in the 'Eqron dedication: "תברכ  ותשמ[ר] ותארך ימה ותברך ארצה") but the language is impossible. He is carried away by the construct of "ה' יברך את עמו בשלום" (Psalms 29.11). Had he known the language of the Bible, he would have written 'יצו ה' את עמו את הברכה', cf. Lev. 25.21: "וצויתי את ברכתי לכם" and Deut. 28.8: "יצו ה' אתך את הברכה באסמיך ובכל משלח ידך". I suspect that the author was carried after the common usage of the word!

The spelling "עמו" (‘MW) with W instead of H (‘MH) is incorrect, and no proof should be sought in the form "רעו" (R‘W) in the Siloam inscription, which derives from 'רעהו' (R‘HW). Moreover, the Siloam inscription is dated c. 700 BCE.

The inscription has a sunken frame . I do not know of a single ancient inscription with a sunken frame. If an inscription has a frame at all, it is raised. Cf. the Mesha‘ stele and see ANEP, Nos. 127, 274, 280, 281, 294, 309, 335, 427, 428, 442, 443, 447, 453, 460, 471, 473, 477.

Here one can rely on the analysis of Dr. Ada Yardeni, who points to the anomaly in some of the letters of the inscription, and its similarity on one hand to the Mesha‘ stele and the Dan inscription, and on the other to the ancient inscription from Cyprus. The similarity to the Cyprus is noted also by Prof. Cross. The anomaly is most striking in the letters gimel (G) and shin (S). The tav (T) does not resemble that on the Cypriote inscription but rather those on the ancient Hebrew inscriptions (Gezer and Mesha‘). It should be noted that there is some measure of inconsistency in the size of the letters and their shape in the inscription itself; cf. for example the letter zayn  (Z) in line 2 to the same letter at the end of line 14.

There is a difference in the density of letters at the beginning of the inscription and at its end, where they are more crowded. This could be interpreted as the result of the concern of the engraver that the space would not be sufficient for the text he had in front of him. He succeeded in cramming the text exactly!

The inscription was written by a speaker of modern Hebrew who loaned parts of verses from the Bible and composed a text that appeared to him Biblical. He failed wherever he turned. If the anomalies of paleography and the sunken frame can somehow be explained away, the stylistic and grammatical mistakes can not. The Hebrew is simply awful. Even if the patina should be found to be authentic and relevant C¹⁴ dating would fit the period (which does not seem to be the case following the recent analyses of the GSI), I will not accept that the inscription is not a forgery.

B. The Ossuary

It seems to me that on paleographic grounds alone the authenticity or otherwise of the ossuary inscription cannot be proven. But I do not see myself qualified to decide in this area of Second Temple period paleography. The conclusions should come from the colleagues engaged in the physical aspects of the inscription: patina in the letters etc.

Translated from Hebrew by Danny Syon, 3.7.2003