"הציור, כמו העולם, מכיל בתוך מרחב הנראה שלו את ממד הבלתי-נראה שלו.
ההתבוננות היא תנועה מתמדת על הציר הדמיוני שביניהם". (יהושע בורקובסקי)
58 הציורים שבתערוכה לקוחים מעשרה מחזורי ציור, שעשייתם משתרעת על פני 25 שנה. מחזורי ציור אלה מפותחים לאורך השנים באופן מדוד, לעתים במקביל, והם פתוחים תמיד, כלומר: בכל עת עשויים להצטרף אליהם חברים-איברים נוספים, המוּנעים על-ידי אותו מוטיב חזותי, לכאורה עד אינסוף.
שדות המשמעות של הבבואה, ההד, הריצוד, ההכפלה, הצל, האינדקס, מראית הרפאים, מהותיים לציורים אלה ואף מודגשים בכמה משמותיהם הקבוצתיים-תמיד (אכו ונרקיס, Vera Icon, ההולנדי המעופף). בהקבלה, החזרתיות היא אופן פעולה מרכזי בעשייתם ובטענה הנישאת בהם. הדימויים המעטים, השוקעים ומצטברים, כמו באים לאתגר את הראייה עד כמעט עיוורון, שהוא גם מצב של ראייה ממוקסמת. הצבת הציורים בחללי התערוכה, בעירוב-פיסוק, מחדדת את ההדהודים-שממילא בין מופעי ההכפלה, ההשתקפויות והבבואה הגלומים בהם.
הציור של בורקובסקי נשען על מורשת-ציור ארוכה ועל טכניקות-ציור ומלאכה מסורתיות של עשייה דקדקנית, הליכים שעיקרם האטה חריגה, צבירה וסיבולת-ציור קיצונית. הללו מופעלים כאן להשהיה עד אין-קץ של הערטילאי וחסר הגוף, של החולף וזה שחלף מזמן, של מה שאינו ניתן לקיבוע או לאחיזה, מה שכבר איננו כאן ואולי מעולם לא היה. במתח בין הקטבים הללו ממוצבת נוכחותם החמקמקה ומהותם יוצאת הדופן.
יהושע בורקובסקי נולד בישראל, 1952; מתגורר ועובד בירושלים.