תהליך היצירה המורכב והעמלני של אלה אמיתי סדובסקי משדר חדוות יצירה ועונג של עשייה. יש בעבודתה סוג של תום, על אף השכלתנות הניכרת בכל עבודה ועבודה. הבד הדחוס, שאינו מותיר שטחים ריקים, ממקד את המבט קודם כול במכלול, ורק לאחר מכן נחשפים הפרטים המרכיבים את הנרטיב המצויר.
יצירתה של אלה אמיתי סדובסקי מתייחדת בשילוב של נרטיב וצורה עם דגמים החוזרים על עצמם. זהו מעין דפוס חוזר המשמש כעוגן, כמו תו מוזיקלי החוזר שוב ושוב ביצירה. חזרה זו הופכת את דגמי הרקע למוּכרים ומשחררת את מבטו של הצופה לעבר הלא מוכר, החדש והשונה בכל אחת מהיצירות – הדמויות, החפצים והסיטואציות השונות. החוקיות הפנימית של שילוב הנושא והרקע ביצירותיה חושפת ומסווה בו-בזמן חוויות ורגשות.
המתבונן ביצירה הופך לסוג של מציצן המביט בסצנה שהיא לעיתים אינטימית, ועם זאת נדמה שהיא נחסמת למבט ולא מאפשר לצופה לחדור לתוכה. ההתבוננות בציור כמו דורשת מהצופה הרמת מסך או שבירת קיר כדי לחשוף את הסצנה התיאטרלית, דמוית-המציאות, המתגלה כסצנה המתרחשת במקום-לא-מקום, שאינו עונה על קריטריונים של ייצוג מציאות.
אחד המאפיינים הבולטים ביצירתה של אלה אמיתי סדובסקי הוא הצירוף והמיזוג של מרכיבים שונים ליצירת משמעויות חדשות ומקוריות: שילוב בין מציאות לדמיון, שילוב בין פנים לחוץ, וגם שילוב של חומרי יצירה מפתיעים כמו רקמות ובדים מודפסים. הרקמות והבדים נעשים חלק אינטגרלי של הציור, והם מעצימים את הממד האמביוולנטי של הגילוי וההסוואה, של הדמיית המציאות וריחוק מן המציאות. הנרטיב בעבודותיה של אמיתי סדובסקי מסתתר מאחורי שלל המצאות והפתעות חזותיות; וכמו בכל יצירת אמנות, "האמת" היא תמיד בעיני המתבונן.
אוצרי התערוכה: רותי אופק ואמון יריב