פתח דבר
רותי אופק
בכול תערוכה יש מן החידוש. הוצאת העבודות מהסטודיו, הצגתן בחלל מוזיאלי והדיאלוג בינן לבין החלל הם תמיד בגדר חידוש משמעותי לכל גוף יצירה. על אחת כמה וכמה כשמדובר בעבודותיו של מולי בן ששון, שאינן מגיעות מהסטודיו אלא מהדמיות ממוחשבות. במהלך שלוש שנות העבודה על התערוכה התקיימו עבודותיו של בן ששון בחלל וירטואלי בלבד, ורק לאחר שנבחרו העבודות שיוצגו בתערוכה, הן עברו ממסך המחשב לביצוע ממשי של בן ששון בעזרתם של בעלי מקצוע. ההדמיות הממוחשבות הן תרגום של מחשבותיו הפילוסופיות של בן ששון, מעין סקיצות המחפשות את הדרך הנכונה לביטוי אורח המחשבה המקורי שלו והדיון המעמיק שהוא מעלה בנושא הספר והבית.
בספר המלווה את התערוכה מוצגות ההדמיות שקדמו לעבודות לצד תצלומי העמדה של העבודות עצמן בחלל התערוכה. המאמרים בספר מרחיבים ומעמיקים הֶקשרים שונים מעולם היצירה והמחשבה של בן ששון. הסופר חיים באר במאמרו "קדמון הוא כוח הספרים" כותב: "פגיעותו של הספר ויחד עם זאת יכולת ההישרדות המופלאה שלו, עשו אותו לבית האמיתי שלנו, לבית חיינו. בית ספר מובהק, ללא מקף מחבר, ללא מרכאות, ספר שהוא בית, בית שהוא ספר, בית אולפנא יחיד ומיוחד אשר אותו קיבלנו ממדבר מתנה".
פרופ' יאיר זקוביץ' במאמרו "אני זוכר משמע אני קיים" מדגיש את חשיבותו של הזיכרון לקיום האנושי. "הזיכרון הוא הלבֵנים מהן נבנית זהותו של אדם, ולזיכרונותיו ולחוויותיו אשר חווה מצטרפים גם זיכרונות אבותיו ואבות אבותיו שנמסרו לו במהלך חייו, ולצידם שמור מקום חשוב לזיכרון הקיבוצי-הלאומי המונחל לו מרגע שהוא עומד על דעתו. תרבות ישראל היא תרבות של זיכרון, של 'וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ' (שמות יג, ח), של הקפדה על מסירת הזיכרון והעברתו המסודרת במרוץ השליחים הרב דורי".
פרופ' מנחם בן ששון כותב במאמרו על הקשר ההדוק של מולי בן ששון, אחיו, לתולדות משפחת בן ששון, הקשר שלו לבית ההורים ולספר כמסמל את העוגן האיתן של העם היהודי. "המסע שמולי מבקש שנצא אליו בצוותא, אתכם המבקרים בתערוכה – הוא מסע אל זמן, אל מרחב ואל חֵברוֹת שאינן אלו של כאן ושל עכשיו. התמזל מזלנו שהורינו ניחנו בזיכרון חד, שהתייחס גם לפריטים ומוצגים שהיו בעבורם עוגן לבית גידולם ועבורנו גשרים לאותם בתי גידול. בתי גידול שניזונו והזינו ערכי יסוד של לימוד, שירות ומחויבות אישית".
בשיחה שלי עם מולי בן ששון עולים לדיון הקשר בין המילה הכתובה לבין הדימוי החזותי, המעבר בין היי-טק ללואו-טק ומושגי המקום והזמן בעולם היהודי. תערוכתו של מולי בן ששון מזמנת לצופים לא רק נראות אחרת בחלל, אלא גם חשיבה חדשה על דרכי היצירה האמנותית, שפותחת פתח ליצירות במדיומים חדשים, מעבר לרישום, לציור ולפיסול.