בכל תערוכה יש מן החידוש. הוצאת העבודות מהסטודיו, הצגתן בחלל מוזיאלי והדיאלוג בינן לבין החלל הם תמיד בגדר חידוש משמעותי לכל גוף יצירה. על אחת כמה וכמה כשמדובר בעבודותיו של מולי בן ששון, שראשיתן כהדמיות ממוחשבות. במהלך שלוש שנות העבודה על התערוכה התקיימו עבודותיו של בן ששון בחלל וירטואלי בלבד, ורק לאחר שנבחרו העבודות שיוצגו בה, הן עברו ממסך המחשב לביצוע ממשי של בן ששון בעזרתם של בעלי מקצוע. ההדמיות הממוחשבות הן תרגום של מחשבותיו הפילוסופיות, מעין סקיצות המחפשות את הדרך הנכונה לביטוי אורח המחשבה המקורי של בן ששון והדיון המעמיק שהוא מעלה בנושא הספר והבית.
שם התערוכה - "ספרים מלאים חדרים" - הוא היפוך שם ספרו של חיים באר "חדרים מלאים ספרים", שהיווה השראה לכותרת התערוכה.
בתערוכה שלושה חדרים:
החדר הראשון: חצוב מן החושך, ובו מוצגים פסלים העשויים סגסוגת עץ, מנוסחים צורנית בדימוי הראשוני של בית, ומייצגים עַם מנותק מאדמתו המתמודד עם גלות וגירוש, עם מפגש בין-דתי נוקב וניצני גאולה מיוסרת.
בחדר השני: מגולף מן האור, מבע מטאפיזי על מושגי הערך שהחליפו את הבית הפיזי בגלות ובמרכזו הספר. פרק זה כולו לבן ועוסק בגבול הדק שבין האור לחומר, שם באים לידי ביטוי גדרי הצורה ונחשפת משמעותה. העבודות מקיימות דיאלוג עם החדרים החבויים בתוך הספר באמצעות המפגש המופלא בין חומר לשאינו, מפגש המגדיר את החומר על ידי אצילותו של הצל.
החדר השלישי: תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי, מציג עבודות הדפס בצבע. בפרק זה שתי קבוצות של עבודות: בראשונה הדפסים ובהם מתוות של זיכרונות הנובעים מתוך חדרי החושך, ובשנייה הדפסים של חלום ומציאות הרשומים מתוך חדרי האור.
(מתוך מאמרו של פרופ' מנחם בן ששון לספר התערוכה)
ביצירותיו של מולי בן ששון עולה לדיון הקשר בין המילה הכתובה לבין הדימוי החזותי, המעבר בין היי-טק ללואו-טק ומושגי המקום והזמן בעולם היהודי. התערוכה מזמנת לצופים לא רק נִראות אחרת בחלל, אלא גם חשיבה חדשה על דרכי היצירה האמנותית, שפותחת פתח ליצירות במדיומים חדשים, מעבר לרישום, לציור ולפיסול.
רותי אופק
אוצרת התערוכה