גדעון גכטמן
הצבה מס' 3, 2019
זוהי התערוכה השלישית ברציפות בגלריה המציגה עבודות משל גדעון גכטמן. התערוכות מציינות את שנת העשור למותו של אמן , תושב העיר, אשר נוכחותו בשדה האמנות הישראלית מורגשת תמיד.
'מונשיין' (1992) הוא אובייקט עשוי פלסטיק המדמה אבן מן הירח, המונחת כמוצג בתוך קופסת פרספקס ועץ, על כן עשוי לוח גרניט באופן שמאפשר למתבונן לזהותו כ'מוצג אותנטי- מוזיאלי' (ככזה הרי אין לגעת בו או למששו והוא יחידאי). השם מסמן את אור הירח באנגלית ושולח אל משמעויות נוספות. הדמיון בין אבן הפלסטיק למשטח הגרניט שעליו היא מונחת מסמן את העיסוק הקבוע ביצירתו ב'מקור' וב'חיקוי'.
'לבנה' ( 1997) גכטמן יצר פנס עגול המדמה ירח, אשר בזוהרו מאיר את אבן הירח, ומדבר באחת ושוב על זיוף ועל מקור. שני המוצגים 'מונשיין', ו'לבנה' הם גם אובייקטים, וגם מדמים: הם הייצוג, לא באמת 'הדבר', ועם זאת הם מתפקדים לחלוטין כאובייקטים מוזיאליים, השייכים לעולם האמנות.
כריש (1997) ניצב בכניסה לגלריה , עשוי עץ ונירוסטה וחלקו עבר תהליכי התפחמות מכוונים. טורף שבהגייתו שמו בעברית הוא מזכיר את 'קריש' אחר (קריש דם) -סוג של 'רוצח' \ מסוכן למי שעבר ניתוח או פעולה בכלי הדם. (חוויה ביוגרפית אצל גכטמן הטמונה בתוך עבודותיו) . הכריש נמצא מחוץ לאזור המחייה שלו, מפוחם בחלקו כך שהמשחק עם המוות ברור. הכריש ניצב על כן עשוי מתכת כאובייקט במוזיאון זואולוגי, אך ברור שזהו רק דימוי של כריש. הוא מסמן גם את מותו של כל חי.
'תור' (1988) - מיצב חבלול עשוי פליז מוזהב מוביל את הצופה מכניסתו דרך ה'כריש' אל תוך התערוכות. גכטמן מגדיר\ מגדר\ מוביל את הצופה, מסמן עבורנו ומעורר מחשבה על מקור ותחליפיו.