מרכז מורשת יהדות בבל

שיח גלריה בתערוכה
 משפחה - פנים רבות לה
 עם אוצרת המוזאון אורלי בחר לוי
 
 אם היום נהנים לעשות סלפי, הרי שמסוף המאה ה- 19 ועד לעליית עזרא ונחמיה בתחילת שנות החמישים, המשפחות העיראקיות ובעיקר העשירות, נהגו לצלם את המשפחה.
 צילומי משפחות אלו עומדות במרכזה של תערוכה חדשה, שנפתחה לא מכבר במרכז מורשת יהדות בבל באור יהודה.
 התערוכה מציגה מקבצים של תצלומי דיוקנאות משפחתיים של יהודים, שצולמו בעיראק מהמחצית השנייה של המאה ה-19 ועד לשנות ה-60 של המאה ה-20. התמונות נבחרו מתוך 10,000 תמונות האוסף הקיים בארכיון המרכז.
 על הקיר הפותח את התערוכה מוצגות שתי רפרודוקציות של דיוקנאות משפחה מצוירים, פרי יצירתם של אמנים הולנדיים מהמאה ה-17, בהם ניתן לראות מעין אב טיפוס, שהשפיע מאוחר יותר על צילומי הדיוקנאות המשפחתיים באשר הם: האב הוא ראש המשפחה, האם, עזר כנגדו והילדים, תחת חסותם. הדמויות מתוארות כפי שהיו רוצות להנציח את עצמן ובאופן שהאמן ראה אותן. דיוקנאות אלו, שצוירו על פי הזמנה, היו נחלתם של משפחות אמידות. לאחר המצאת המצלמה, נפתחו, החל מהמחצית השנייה של המאה ה- 19, בתי סטודיו לצילום דיוקנאות. רבים מתצלומים אלו היו מבוימים, כשהמצולמים הוצבו בקומפוזיציות המדמות ציור.
 התצלומים המוצגים בתערוכה, מנציחים את המשפחה בווריאציות שונות: כמשפחה מורחבת, גרעינית או בהרכב חלקי, תוך שימת דגש על הלכידות המשפחתית והמעמד החברתי. כמו כן ניתן להבחין בתמורות שחלו באופנה ובדרכי הצבתן של הדמויות. אין ספק שהצילום בעיראק הושפע מהצילום המערבי: ברקע המאויר, שלעתים מופיע מאחור, מתואר נוף צמחי אירופאי, בו שובצו מדי פעם מוטיבים מהאדריכלות הקלאסית - בהחלט לא אופייני לעיראק. על ידי שכפול התצלומים המשפחתיים ניתן היה לחזק את הקשר עם קרובים וחברים שהיגרו לארצות אחרות.
 במהלך המאה ה-20 המצלמה הפכה למוצר יותר נגיש: בני המשפחה יכלו להנציח את עצמם, בבית ומחוצה לו. תערוכה זו חושפת בפני המבקר את מגוון טכניקות הפיתוח שהיו נפוצות בעיראק: שחור לבן, ספיה, צילום צבוע ובהמשך- צילום בצבע. הקיר האינטראקטיבי והדינמי, שיועד לדיוקנאות משפחה עכשוויים, חותם את התערוכה ומאפשר לנו לבחון את משמעותו וחשיבותו של תצלום הדיוקן המשפחתי היום.
 מרכז מורשת יהדות בבל - שדרות מרדכי בן פורת 83, אור יהודה.