מתי בפעם האחרונה התבוננתם ביצירה במוזיאון כשאתם שוכבים על הבטן וסנטרכם נשען על כפות ידיכם? מה רואים בתמונה התלויה על הקיר אם עומדים כשהגב מופנה אליה? ליהיא ספיר מציעה 10 דרכים מפתיעות לסיורים מודרכים במוזיאון, שאחריהם גם יצירות מוכרות מאוד ייראו באור חדש לגמרי
כששאלו את פול קלה מה צריך בשביל אמנות טובה, הוא השיב: "ספסל"
מעגל עם הפנים קדימה
אופן ההתקהלות הנפוץ ביותר הוא המעגל. התכנסות במעגל, הכולל בתוכו את המוצג, תזמן שיחה ודיון. ישיבה על הארץ, על כריות או בכסאות מתקפלים – העיקר שיהיה נוח. "מדורת השבט" הזו תניב תובנות וגילויים רבים, אך המשתתפים אינם חייבים לשבת כל הזמן כשפניהם למרכז המעגל.
מוזיאון ישראל. צילום: ברק אהרון
מעגל עם הפנים החוצה
נבקש מהמשתתפים לשבת כשגבם למוצג. או אז נוכל לשלב משחקי זיכרון של פרטים מתוך היצירה באופן שיקדם את מטרת ההדרכה: אילו צבעים, צורות או דימויים נותרו בזיכרון? מה הם מלמדים על המוצג או על עצמנו?
סביב הפסל של אניש קפור. מוזיאון ישראל, ירושלים
מעגל בתנועה
בבואנו להתבונן בפסל או במיכל שקוף המכיל כמה מוצגים, נוכל לעמוד במעגל, אולם נוכל גם לקיים מעגל בתנועה, כשהמשתתפים פוסעים בזה אחר זה. השיחה ביניהם יכולה להתנהל תוך כדי הליכה מעגלית, מה שיאפשר מבט דינמי על המוצג מכל זוויותיו. במהלך הצעידה אפשר לשתף את החברים בגילויים שלנו (מומלץ לשנות מדי פעם את כיוון הצעידה המעגלית, עם כיוון השעון או נגדו), ותוך כדי כך גם לחלץ עצמות…
חיילים מול תצלום של עדי נס, "זמן אמת – אמנות ישראלית, 1998–2008", מוזיאון ישראל, ירושלים. צילום: באדיבות BFAMI
מעגל בתוך מעגל
מעגל בתוך מעגל הוא מערך ישיבה המתאים במיוחד כשמתבוננים במוצג תלת-ממדי. אפשר להרכיב משימות שונות בהתאם ליושבים: משימות שונות לאלה שפניהם אל המוצג ואחרות לאלה היושבים בגבם אליו. למערך ישיבה זה כמה גרסאות: אפשר ששני המעגלים יישבו עם הפנים אל המוצג או ההפך, בגבם אליו; אפשר שהמעגל הפנימי יהיה כשפניו אל המוצג והחיצוני בגבו אליו – וההפך. דוגמה לפעילות: משתתפי המעגל החיצוני בוחרים פרט אחד ממוצג עשיר בפרטים, ומשתתפי המעגל הפנימי, שאינם רואים אותו, מנחשים בשאלות של כן ולא מהו הפרט.
אפשרות נוספת היא ישיבה במעגלים באופן המאפשר נקודות מבט על המוצג וגם מפגש מבטים בין כל שני משתתפים. ישיבה מעין זו יכולה לזמן שיחות בשניים ולהעשיר את המפגש. כמו כן אפשר להורות מדי פעם למעגל החיצוני לנוע בכיוון השעון, בעוד שהמעגל הפנימי ממשיך לברר סוגיה זו או אחרת הקשורה למוצג. כך תיפתח אפשרות לאינטראקציות רבות ושונות. האתגר של המדריכ/ה יהיה לנסח הנחיות שירחיבו את חוויית המפגש עם המוצג המוזיאלי.
מוזיאון ישראל. צילום: בני מאור
טור
הקבוצה עומדת בטור מול המוצג. כל משתתף משתף בתורו בתובנה העולה בקרבו במהלך ההתבוננות וצועד אחורה. אפשר לסבך את הפעולה ולהעמיד שני טורים בשתי קבוצות, ואז, בסוג של "מירוץ שליחים", לתת הנחיות להתבוננות באופן שיעורר תחרות. אם יש בידי המדריכ/ה שק עם "חפצים שנפלו מהתמונה" או מלאי רמזים שניתן להעביר מיד ליד, אפשר לבנות משחק גילוי נחמד.
"עיניים עצומות לרווחה" עם רפיק בגלריה לאמנות אירופה, מוזיאון ישראל, 2014. צילום: גיא פריבס
כוכב במבט מלמטה
יש מוצגים המזמנים מבט מלמטה: תקרה מעניינת, מיצב גדול או פסל גבוה. המשתתפים יכולים לשכב במעגל כשראשי כולם במרכזו וגופם לצדדים, ככוכב. קומפוזיציה מעין זו תאפשר לשלב משחקי "טלפון שבור", כאשר מעת לעת המשתתפים לוחשים מלה או מושג או תחושה בהתאם להנחיות המדריכ/ה. משימת רישום או צילום מנקודת מבט זו תפתיע ותביא עימה גילויים חדשים.
קונצרט לילי מדיטטיבי בתערוכה "לילה טוב" באגף הנוער, עם המוזיקאי נועם ענבר, 2014. צילום: אהרון ברק
קו במבט מלמטה
זווית מפתיעה ומעניינת תושג בשכיבה לאורך קו הקיר כשהראש צמוד לקיר. מבט מלמטה על מוצגים הצמודים לקיר משנה את תפיסת המרחב ומוביל את המשתתפים למקומות חדשים.
מוזיאון ישראל. צילום: בני מאור
משולש הפוך
המשתתפים עומדים בפישוק כשגבם למוצג ומתבוננים בו כשראשם בין רגליהם. לפעמים נקודת מבט הפוכה יוצרת הזרה, וכך מחדדת מאפיינים פורמליסטיים של המוצג. התנתקות התודעה מסיפורה של היצירה מעצימה את היכולת להבחין באופן שבו מאורגנים הצבעים, הקווים והצורות.
מתוך אירוע נקודת מגע, מוזיאון ישראל. צילום: ברק אהרון
שכיבה על הבטן
שוכבים על הבטן עם הפנים למוצג; הראש מורם והסנטר נשען על כפות הידיים. תנוחה זו מתאימה מאוד למוצגים המזמינים דמיון מודרך בעיניים פקוחות. המדריכ/ה מכניס/ה את המשתתפים למסע אל תוך היצירה תוך טיול דמיוני בחלקיה השונים. זו הזדמנות לחוות בנוחות מצב שהוא בין ערות לחלום.
מוזיאון ישראל. צילום: בני מאור
בעיניים עצומות לרווחה
עיני המשתתפים מכוסות בבד. מתנדב או שניים מתארים באוזניהם את אחד המוצגים לפרטי פרטים. התיאור יכול להיות כולו בידיהם של המתנדבים או להימסר כמענה לשאלות של חברי הקבוצה, שמחלצים מהם פרטים רבים ככל האפשר. או אז מסירים את כיסויי העיניים ודנים בפערים או בהלימה שבין התיאור לדבר האמיתי. זהו תרגיל מצוין בהתבוננות. כמו כן הוא משכלל את יכולתם של המשתתפים להעביר מידע באופן מילולי ופותח לפני כולם מגוון עצום של פרשנויות וניואנסים.
אגף הנוער והחינוך לאמנות, מוזיאון ישראל ירושלים
פלטפורמה - כתב עת לחינוך מוזיאלי | ינואר 2016