סיכום דברים
הכינוס ה-23 של איקו"ם בין-לאומי התקיים בקיץ 2013 בריו דה ז'נרו , ברזיל. נושא הכינוס הנבחר : מוזאונים : (זיכרון + יצירתיות) = שינוי חברתי. שתי נציגות ייצגו את מוזאון מגדל דוד בכינוס : אילת ליבר מנהלת המוזאון לקחה חלק בוועדה שעוסקת במוזאונים עירוניים ואני כמנהלת מחלקת החינוך של המוזאון השתתפתי ב CECA, הוועדה שעוסקת בחינוך מוזאוני.
המפגשים של CECA נמשכו לאורך כל השבוע וכללו : סדנאות עבודה, הרצאות, סקירה ספרותית, מפגשים עם חוקרים מהאקדמיה, ביקורים במוזאונים ובנוסף צפייה באופרה ומסיבת סמבה ברזילאית אשר חתמה את הכינוס.
במסגרת הכינוס הצגתי פוסטר המספר באמצעות טקסט ותמונות על ייחודו של המוזאון וייחודה של מחלקת החינוך כמחלקה רב-תרבותית בעיר רב-תרבותית. הפוסטר חשף את הפעילות שלנו בהתאם לנושא שנבחר לכינוס : מוזאונים : ( זיכרון + יצירתיות ) = שינוי חברתי. הפוסטר מצורף למסמך.
חלק משמעותי וחשוב היה היכרות בלתי פורמאלית עם קולגות מכל העולם. בשיחות הרבות שהתקיימו בין ההרצאות, בזמן הפסקות הקפה ובמהלך הסיורים ואירועי התרבות, הזדמן לנו להכיר אחד את עבודתו של השני, לדון על בעיות שאנו חולקים, לשתף במחשבות על העשייה שלנו, ולשוחח על אתגרים משותפים מנקודות ראייה חדשות ורעננות. במסגרת בלתי פורמאלית זו נרקמו שיתופי פעולה אפשריים בעתיד, החלו להיווצר קהילות עבודה בין-לאומיות וחברויות.
סדנאות העבודה עסקו בשני נושאים :
1. השתלמויות חינוכיות לכלל עובדי המוזאון : השתלמות מקצועית באחריות מחלקת החינוך אשר לוקחים בה חלק כל עובדי המוזאון (שומרים, קופאים, אנשי שיווק, אחזקה...) מטרות התכנית : היכרות עם הפעילות של מחלקת החינוך, חיזוק הזיקה של העובדים למקום, פיתוח מערך שירות מקצועי, גיבוש הצוות.
2. מודלים של חינוך בהתאמה דורית: ההרצאה דנה במאפיינים של הדורות במאה האחרונה ועד לדור ה-y. הדיון נסוב בעיקרו על הדרך שבה יש להתאים מודלים של חינוך לאיכויות של כל דור ודור ונחתם במסקנה כי דיאלוג משמעותי עם דור ה-y יתרחש רק אם נשכיל להשתמש בטכנולוגיה מתקדמת.
במהלך סדנאות העבודה ניתנה לנו ההזדמנות להציג את עבודתנו. במסגרת זו הצגתי את האני מאמין שלי כמנהלת מחלקת החינוך של מוזאון מגדל דוד וסיפרתי על הפרויקט "עיר קסומה". פעילות לגני ילדים יהודים וערבים אשר מבקשת לקדם ערכים של סובלנות ופלורליזם בהקשר של שלושת הדתות :יהדות, אסלאם ונצרות.
עשרות הרצאות שונות היוו סקירה מרתקת של הנעשה במחלקות החינוך בכל העולם.
בהן : כיצד מציגים את סוגיית העבדות במוזאון (הולנד). שימוש בתיאטרון בובות כאמצעי להעברת אינפורמציה וערכים בפעילות החינוכית (יוון), סיפורם של הוויקינגים מנקודת ראות נשית (שוודיה), שיתוף פעולה הדוק ומשמעותי בין החינוך הפורמאלי והבלתי פורמאלי (בלגיה), מחקר ופיתוח של אתר אינטרנט למחלקת חינוך במוזאונים (ברזיל), המוזאון כבמה אלטרנטיבית לפסטיבל מספרי סיפורים קהילתי (ארמניה), הארכיטקטורה ככלי המאפשר מעבר פתוח בין העיר הקונקרטית ריו דה ז'נרו למוזאון העירוני (ברזיל). "איך חושבת בקטריה" המחשה של מציאות בלתי נראית במוזאון למיקרוביולוגיה (ברזיל).
להלן תמצית מהתובנות שהפקתי במהלך הכינוס:
מוזיאונים בכלל ואנשי חינוך בפרט ממנפים היום באופן משמעותי את עבודתם על מנת לתרום לשינוי חברתי. הקהל הופך להיות ה"אוצר" של המוזאון לא פחות מהחפץ, האוסף, המבנה והסיפור של התערוכה והמוזאון. מחשבה רבה מושקעת בהבנה של צורכי הקהל על גווניו השונים, ביצירת דיאלוג משמעותי ופורה, ובשיתוף הקהל באופן אקטיבי בשלבים השונים של העשייה המוזאונית. תפקידו של המוזאון נתפס כמי שאינו אמון לתת תשובות נכונות, אלא להראות פרספקטיבות מרובות. הטקסט והקונטקסט במוזאון הם פרי אידאולוגיה, כל תערוכה הינה אירוע בעל מסרים סמויים וגלויים ויש להתייחס בכובד ראש לפרשנות ולמשמעות שהקהל נותן למוזאון לתערוכה ולפעילות החינוכית. המסר המרכזי: המוזאון עובר תהליך של שינוי מאובייקט לסובייקט. סובייקט שמודע לכוחו ככלי חינוכי בעל כוח והשפעה על האדם הפרטי, הקהילה והחברה בכלל.
לסיכום: המסע הפיזי והמנטלי לריו היווה לי נקודת ציון חשובה כאדם וכאיש מקצוע. כאיש מקצוע רכשתי ידע רב ועצום על התחום, רכשתי חברים למקצוע, נדבקתי בהתלהבות של כולם והדבקתי כך אני מקווה בהתלהבות שלי. ניכר כי משתתפים רבים בוועדת החינוך עוסקים במקצוע מתוך תחושה של שליחות חברתית ומתייחסים לעבודתם באופן מקצועי ומתוך מעורבות אישית גדולה. לא פחות חשוב מלשמוע אחרים חשוב היה להציג עבודה ישראלית, איכותית ומשמעותית אשר זכתה לכינוי "revolution" על ידי אחד מעמיתיי, איש חינוך מוזאוני מאקוודור.
"המפגש" עם העיר ריו על רקע נופיה המרהיבים והדרמטיים ושמחת החיים של האנשים מחד ומאידך המפגש עם העוני המחפיר בשכונות העוני הרבות בכל האזור המכונות "פאבלות" היווה טלטלה בעבורי כאדם, עם זאת סיפורו של המוזאון הממוקם בלבה של אחת משכונות העוני - מוזאון המהווה מקור גאווה ופרנסה לתושבי השכונה ומקום משיכה לתיירים - ריגשו אותי במיוחד והיוו הוכחה נוספת לכוחו של המוזאון לחולל שינוי חברתי משמעותי.